הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ה
יש עוד ענייני סיפור לשון הרע דרך רמאות. כגון שמספרים סיפור לפי תומם על חבריהם,כאילו שאינם יודעים שהסיפור כולל בתוכו גנאי.
הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ו
ודע, שאפילו לא בא עלי ידי הסיפור לשון הרע שום רעה לאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעים את דבריו, בכל זאת נחשב לשון הרע וצריך כפרה. ויותר מזה, אפילו אם הוא משער מלכתחילה שלא יבוא רעה למסופר מסיפורו, בכל זאת אסור לו לספר בגנותו.
קטע מספר שמירת הלשון
שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (1)
ולא יטעה האדם לעצמו מה הרעש על זה שבני לא לומד תורה? וכי בשביל הוא לא יוכל להיות יהודי כמו שאר אנשי ישראל?
אולם האמת אינה כך. כי מוכח מברכות (ס"א:) ומעוד מקומות, שיהודי בלי תורה הוא כדג שנלקח מהמים. שאומנם הדג חי מעט, אבל ברור שכשהמים על גופו יתייבשו לגמרי, ימות לחלוטין
וכך היא קדושת ה' החופפת על עם ישראל, שעל ידה ישראל יחיו לנצח. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וכמו שפירשו חז"ל את הפסוק. שכל הדבקות במצוות הוא על ידי התורה. אבל ברגע שפורשים מהתורה, אט אט הלחלוחית של התורה מתייבשת, ומתרפים ממצוות. ומי יודע להיכן יגיעו.
ובאמת ענין זה מפורש בפסוק (ויקרא כ"ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי (רש"י-להיות עמלים בתורה) וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה (משלא תלמדו, לא תעשו). טווְאִם-בְּחֻקֹּתַיתִּמְאָסוּ (מואס באחרים העושים), וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם (שונא התלמידי חכמים), לְבִלְתִּיעֲשׂוֹת (מונע מאחרים לקיים מצוות) אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי (כופר ואומר שלא ציויתים כלל), לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (כופר בעיקר. הרי לנו יחד 7 עבירות. אחת גוררת את השניה. עד כאן מפירוש רש"י שם)
