הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף א'

-לעיל בהלכות לשון הרע כלל י' בארנו באיזה אופן מותר לספר לשון הרע אם אחד התנהג שלא כהוגן בענינים שבין אדם לחברו, והמספר מתכווין לתועלת. וכעת נבאר באיזה אופן מותר לספר רכיל מלכתחילה, אם המספר מתכווין בסיפורו לסלק את הנזקים. אם אחד רואה שחברו רוצה לעשות שותפות עם אחד, ומשער שעל ידי זה יסובב לחברו נזק, צריך לומר לו כדי להצילו מן הנזק. אך צריך לזה חמשה תנאים.

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ב'

ואלו התנאים: א. יזהר מאוד שלא יחליט מיד שיסובב לחברו רעה, רק יתבונן קודם היטב אם באמת ייצא רעה לחברו. ב. שלא יגדיל את הרעה יותר ממה שהיא. ג. שיכוון רק לתועלת לסלק הנזקין, ולא מצד שנאה על ההוא שרוצה לעשות שותפות. (וגם חשוב מאוד שיידע שמי שמספר לו יקבל דבריו, ותבוא תועלת. להוציא מקרה שיודע שלא יקשיב לו, ויעשה עמו שותפות. ואחר זמן כשיתרגז על השותף יאמר לשותף : יפה אמר עליך פלוני שלא כדאי לעשות איתך שותפות. וכך מכשיל אותו ברכילות) ד. אם הוא יכול לסובב את התועלת בלא צורך לרכל עליו, אסור לספר. ה. כל זה מותר רק אם לא יהיה רעה ממש לנדון, רק תוסר ממנו הטובה שהשני היה עושה איתו שותפות. אבל אם על ידי הסיפור יגיע לו רעה ממש, אסור לספר לו. כי צריך לזה עוד תנאים (ומבוארים בסעיף ה' ו'). וכל שכן אם הוא רואה שיסובב לנדון רעה יותר ממה שמגיע לו בדין, וודאי שאסור לספר. ועיין בסעיף ה'.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (3)

וידעתי את טענת היצר שיאמר, אם ככה כל פעם תצטרך להוציא סכום כסף רב עבור ענינים אלו, וזהו דבר שאי אפשר. על כן אבאר דברי. שכאשר יתיישב אדם בליבו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה מן ההקפדות והמחלוקת והלשון הרע באו על דברים קטנים. שנדמה לו שפלוני נגע בעניניו בסכומים מועט. כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, אלא בסתם בני אדם. ועל כן אם אדם יסכים להפסיד על זה סכום קצוב כל שנה, ממילא ניצל לפחות מאלף דיבורים אסורים. ויש בשווין את סכום הכסף שהסכים להפסיד עבור הענין. והבא ליטהר מסייעין בידו, ויזכה למידה זו של מעביר על מדותיו בשלימות. אבל אם לא יעשה כן ויקפיד על כל דבר קטן, יידע בעצמו שבוודאי יוכרח בסוף לבוא על ידי זה לידי דיבורים אסורים. ועלול לבוא חס ושלום לידי עניות, כמו שכתבתי (בשער הזכירה פרק ו') בשם "ספר הקנה" שעל ידי לשון הרע בא אדם לידי עניות.