הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף א'

איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם המספר מספר בפרסום לפני כמה אנשים. אף על פי כן אין להחליט מחמת זה שהסיפור אמת. רק יש לחוש ולחקור את הדבר, ואם יתברר שהסיפור נכון, יוכיחו את מי שסופר עליו שעשה מעשה רע.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ב'

אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם המספר סיפר לו את הלשון הרע בפניו. כיון שלא שמענו שום הודעה על זה מפי הנידון, וכל שכן אם לא ממש מספר בפניו. רק אומר שהיה מספר את הסיפור בפניו, שאין להאמין לו בגלל זה. ואפילו אם מי שסיפרו עליו נוכח שם ושותק, אין לקחת מזה ראיה שהסיפור אמת. ואפילו הוא אדם שאין דרכו לשתוק, והפעם שותק, אולי התגבר על טבעו והחליט לא לענות על ריב. או בגלל שראה שלא יעזור כמה שיכחיש, לא יאמינו לו. לכן אסור ליקח משתיקתו ראיה שהסיפור אמת.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (3)

וידעתי את טענת היצר שיאמר, אם ככה כל פעם תצטרך להוציא סכום כסף רב עבור ענינים אלו, וזהו דבר שאי אפשר. על כן אבאר דברי. שכאשר יתיישב אדם בליבו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה מן ההקפדות והמחלוקת והלשון הרע באו על דברים קטנים. שנדמה לו שפלוני נגע בעניניו בסכומים מועט. כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, אלא בסתם בני אדם. ועל כן אם אדם יסכים להפסיד על זה סכום קצוב כל שנה, ממילא ניצל לפחות מאלף דיבורים אסורים. ויש בשווין את סכום הכסף שהסכים להפסיד עבור הענין. והבא ליטהר מסייעין בידו, ויזכה למידה זו של מעביר על מדותיו בשלימות. אבל אם לא יעשה כן ויקפיד על כל דבר קטן, יידע בעצמו שבוודאי יוכרח בסוף לבוא על ידי זה לידי דיבורים אסורים. ועלול לבוא חס ושלום לידי עניות, כמו שכתבתי (בשער הזכירה פרק ו') בשם "ספר הקנה" שעל ידי לשון הרע בא אדם לידי עניות.