הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ז'
והוא הדין לענין לגלות לאדם שאחר הזיקו או גזלו או שאר רעה כיוצא בזה, אינו מותר עד שיושלמו הפרטים הנ"ל. וגם הוכיחו מתחילה ולא קיבל דבריו.
אבל בלאו הכי, אסור. ומה מאוד יש להזהר לא להורות לעצמו היתר בענינים אלו, עד שיתבונן היטב אם נשלמו הפרטים הנ"ל. כי אם לא הושלמו, עלול לעבור בלאו גמור של
רכילות.
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ח' ט'
ודע עוד שאין חילוק בכל הדינים שכתבנו בין אם חברו שואל ודורש לספר לו, ובין לספר לו מיוזמתו. שאם יש את כל הפרטים, גם אם לא דורש וחוקר צריך לספר לו. ואם לא יושלמו הפרטים, אסור לספר גם אם דורש וחוקר לספר לו.
ודע עוד, שצריך להזהר בכל הפרטים לעיל, אפילו אם רק רוצה לספר את הענין לאחרים. כיון שזה גם בכלל רכילות.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (3)
והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.
תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
