הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף א'

יש הרבה דברים נוספים שאסורים מטעם אבק רכילות. ואבאר כמה מקרים בקיצור, והמשכיל יבין מה הדין במקרים דומים לאלה. כגון מי שמספר לחברו איך שאלו את פלוני עליו, והשיב: "שתקו, אני לא רוצה לומר מה היה איתו" ומקרים דומים כאלה. שמדברי פלוני נרמז עליו לגנאי, שאינו רוצה לספר מה איתו. זה בכלל אבק רכילות.

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף ב' ג'

וגם המשבח אחד בפני חברו, במקום שעל ידי כך יתרעם החבר על האחד, ועל ידי זאת ייגרם לאחד שסופר עליו השבח רעה, נראה דבכלל רכילות הוא. לכן יש להיזהר מלשבח את ראובן לפני שמעון שותפו, או לאשה בפני בעלה, איך שגרמו לו טובה שהלוו לו כסף, או שלמו לו שכר בזמן. כי השותף עלול לכעוס ששילם לפועל, כי שמא הוא אינו חפץ לשלם. ולפעמים ייגרם נזק של ממש לשותף מזה. וכן לבעל על אשתו עלול להיות תרעומת שהיא פזרנית בכספו. לכן אסור לספר שבחים בכזה מקרה מפני אבק לשון הרע. וגם יש להיזהר כשמבקש מחברו טובה, וחברו עונה לו שאינו יכול לעשות לו את הטובה. שלא יפציר "למה לפלוני כן עשית את הטובה, והוא בעצמו סיפר לי?". כי מצוי שבכזה מקרה יכעס שמעון על מי שעשה לו את הטובה מדוע סיפר לאנשים על הטובה שעשה לו.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'. וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו. ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.