הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף ח'

אבל אם הוא מכיר לפי העניין שהמחותן מרמה לחתן בעניין הנדוניא או המזונות, מאוד צריך להתיישב בדבר לפני שמספר לחתן. כי צריך לזה כמה פרטים: א. שיתבונן היטב שמרמהו באמת. שיכיר בעצמו את טבעו הרע שלא משלם, או את גודל עניותו, או ששמע ממנו בעצמו שאינו מתכוין לקיים הבטחתו. ב. צריך לדעת בבירור, שאם החתן היה יודע מזה, לא היה מתרצה לשידוך. כי פעמים רבות החתן רק רוצה להוציא מהמחותן את מה שיש, אבל אינו תלוי בזה עיקר השידוך. ובאופן כזה וודאי לא שייך ההיתר לספר לו. (אלא אם כן דבריו יהיו תועלת לחתן להוציא ערבות מהמחותן על התחייבותיו). ג. שמצד החתן לא תהיה רמיה. כי אם גם החתן מרמה, יצא זה בזה ופשוט שאסור לגלות לו. ומלבד פרטים אלו, צריך את שאר הפרטים הרגילים. לכן אין למהר לגלות כי אם אחר שיתבונן בזה היטב, שנשלמו כל הפרטים.

ציורים, סעיף ט'

ואם הם כבר השתדכו, והוא מכיר לפי הענין שהמחותן ירמה את החתן בענין הנדוניה או המזונות. תלוי בזה. אם הוא רואה שהחתן לא יקבל את דבריו אלא לענין לחשוש בלבד, שימצא עצה שהמחותן לא ירמה אותו, או שהוא יודע שהחתן לא יעשה דבר על פי עצמו אלא רק על פי בית דין, מותר לגלות לו אם הושלמו כל הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני החתן שיבטל השידוך מיד, אסור לספר לו. כי אין מצוי שיתקבצו כל הפרטים יחד.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (7)

ומה טוב ונכון כמו שראיתי בכמה עיירות קדושות בישראל, שנתיסדה מקרוב חברה קדושה עבור גמילות חסדים, וקראוה בשם "סומך נופלים". שהם סומכים ומחזיקים ידי הנופלים שלא יתמוטטו לגמרי חלילה. וכך היא הנהגתם: שמלוים להם לכמה זמן סכום כפי תקנתם, ויקלו עליהם את התשלומים לפרוע מעט מעט בכל שבוע. ויש להם איש מיוחד מהחבורה או בחנם או בשכר , שהולך כל שבוע לקבץ ולאסוף מהלווים את התשלומים. וכך אף פעם לא חסר כסף בקופת החברה. ועתה ראה מעלות יש בהנהגה זו. שמלבד שמקיים בעת ההלואה המצות עשה של "והחזקת בו" והיא המעלה הראשונה שבמצות הצדקה, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בענין הפרעון. וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף מ"ט:) אמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. המקום יחזק לבנו ללכת בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש ממנו גודל חסדיו. כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא ל"ו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטה, הדבק בגמילות חסדים. שנאמר (ישעיה נ"ד י'): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאיתך לא ימוש"- זה גמילות חסדים. "וברית שלומי לא תמוט" - זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד י"ד) "בצדקה תכונני"" וגו'.