הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ה' ו'

איסור לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא בכלל "עמיתך" – שאיתך בתורה ומצוות. אבל אותם אנשים שמכירים בהם שיש אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם. בין במה שרואה עליהם, ובין במה ששומע עליהם. כי כתוב "לא תונו איש את עמיתו", "לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל "עמיתך" "בעמך". ונאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו'. ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בישראל, בין בתורה שבכתב, ובין בתורה שבעל פה. ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד, גם הוא נחשב אפיקורס. ודווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה לגנותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם, וגם אין להחליט בלב שדבר זה נכון, רק צריך לעת עתה לחוש ולהזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו איתו לעת עתה עד שיתברר הדבר. וכל זה דווקא בשמיעה סתם, אבל אם מוחזקין בעיר לאפיקורסים, דינם כאילו מכירם בעצמו.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ז'

ודע עוד, שאם מוחזק בעיר לרשע בגלל עבירות שמותר לגנותו, גם הדין כך שצריך לשמוע בעצמו על העבירות. ואיזהו מוחזק לעובר עבירות? כל שהוסכם בעיני אנשי העיר לרשע , עד שאין ספק בגלל השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד. אבל אם רק יצא קול פעם אחת, אסור לסמוך על זה לגנותו. ואפילו להחליט בלב אסור.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (7)

ומה טוב ונכון כמו שראיתי בכמה עיירות קדושות בישראל, שנתיסדה מקרוב חברה קדושה עבור גמילות חסדים, וקראוה בשם "סומך נופלים". שהם סומכים ומחזיקים ידי הנופלים שלא יתמוטטו לגמרי חלילה. וכך היא הנהגתם: שמלוים להם לכמה זמן סכום כפי תקנתם, ויקלו עליהם את התשלומים לפרוע מעט מעט בכל שבוע. ויש להם איש מיוחד מהחבורה או בחנם או בשכר , שהולך כל שבוע לקבץ ולאסוף מהלווים את התשלומים. וכך אף פעם לא חסר כסף בקופת החברה. ועתה ראה מעלות יש בהנהגה זו. שמלבד שמקיים בעת ההלואה המצות עשה של "והחזקת בו" והיא המעלה הראשונה שבמצות הצדקה, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בענין הפרעון. וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף מ"ט:) אמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. המקום יחזק לבנו ללכת בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש ממנו גודל חסדיו. כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא ל"ו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטה, הדבק בגמילות חסדים. שנאמר (ישעיה נ"ד י'): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאיתך לא ימוש"- זה גמילות חסדים. "וברית שלומי לא תמוט" - זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד י"ד) "בצדקה תכונני"" וגו'.