הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ג'

ואם היה לו היזק בעסקו ולא נודעה לו הסיבה, אסור לחשוד ביהודי. ועל זה נאמר "בצדק תשפוט עמיתך". ואפילו אם שמע שפלוני סיבב עליו הנזק, אסור להאמין אלא רק לחשוש. ואפילו אם העירו לפלוני על העוולה שעשה בפניו ושתק, אין זו ראיה שהדבר אמת. כי אולי ראה שהשומעים כה משוכנעים שהוא עשה את העוול, ועדיף כבר להיות מה"נעלבים ואינם עולבים".

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ד'

אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע משני אנשים ויותר, אפילו סיפרו לו לתועלת, או יצא קול בעיר.

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (2)

ובזה פירשתי מה שאני אומרים כל יום בקריאת שמע "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל (תענית ב'.) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. ולכן הזהיר הכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם". שלא יאמר אדם לעצמו, למה לי ללמוד תורה? מספיק שיש לי אהבת ה' ואני מתפלל כל יום. מה יקרה אם אני או בני לא נלמד תורה? ועל זה הזהיר הכתוב שסוף דבר "ועבדתם אלוהים אחרים". וכמו שפירשנו לעיל. שברגע שאדם פורש את עצמו מדרך המוסר והתורה, לא רחוק מעבודת אלוהים אחרים. ולכן אמר הכתוב אחר כך "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". שתפנימו היטב את האזהרה שבפרוש אדם מהתורה עלול לפרוש לעבודה זרה. ולכן: "ולמדתם אותם את בניכם", ואל תסתפקו בזה שהבן מתפלל. ועל זה מסיים הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (סנהדרין) אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה. וכל זה דובר בדורות הראשונים, על אחת כמה וכמה בזמנינו שהרבה פרשו מדרך ה' על ידי פרישה מן התורה, עת לעשות לה' ולחזק את בנינו לתורה.