הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, י
ואם קם והעיד עליו לפני בית דין בדבר איסור ביחידי, כיון שאין יכול לבוא בזה שום תועלת בדבר ממון ושבועה ולא לענין לפסול את האיש הזה מחזקת כשרותו כיון שהוא עד אחד בדבר, אם כן שם רע בעלמא הוא מוציא עליו. ועובר על לאו של "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת". וצריכין בית דין להלקותו עבור זה.
הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, יא
וכל זה שכתבנו הוא במספר יחידי או שומע יחידי. אבל אם הוא מדבק את עצמו לחבורת אנשי רשע ובעלי לשון הרע, כדי לספר ולשמוע מהם. עובר גם כן על לאו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". שהוא אזהרה לא להסכים ולהתחבר עם עושי עוול אף על פי שהם רבים. ועין לקמן באות ו' במצות עשה, שעובר גם על מצות עשה על התחברות רעה זו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת.
וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".
