הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ג

אם הוא משער שעל ידי שיספר שאדם פלוני גרם לו עוולה, יהיה לו תועלת להבא, כגון שיספר לאנשים שפלוני נשמע להם, והם יוכיחוהו ועל ידי זה ישיב לו את הנזק או הגזילה שגרם לו, מותר לו לספר להם ולבקש שיעזרו לו. ולפעמים יש תועלת גם לא בענין ממון. כגון אם נודע לו בבירור שפלוני רוצה לחרפו ולגדפו על ענין מסויים, אם יספר לאנשים חשובים או לקרוביו של פלוני, והם יאמינו לו וימנעו מפלוני לחרפו או לגדפו. או אפילו אם סיפר עליו כבר, אבל על ידי שיספר לקרוביו או אנשים שמשפיעים עליו, על ידי זה יפסיק לספר עליו – בכזה מקרה מותר לספר להם. ואפילו שבאלו האופנים יתבזה חבירו כשמספר על הרעה שגורם לו – מותר. כיון שאין כוונתו אלא לשמור את עצמו מהיזק או מצער וביוש.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ד

אבל צריך להיזהר בהיתר זה שלא יחזרו כל השבעה פרטים. א. שיראה הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים. ב. שלא יחליט מייד שהענין שחבירו גורם לו הוא גזל, אלא יתבונן היטב אם לפי התורה הדין איתו. ג. שאם הוא משער שלהתווכח עמו בעצמו יועיל, צריך לדבר איתו קודם לפני שמפרסם לאנשים. ד. שלא יגזים אפילו במעט בסיפור הדברים. ה. שיכווין לתועלת, ולא מפני שנאתו למזיק לו. ו. אם יש עצה אחרת לסובב את התועלת שיפסיק להזיק לו, חייב לעשות עצה אחרת ולא לספר. וגם אם יכול לספר את הסיפור בפחות גנאי, חובה להמעיט בגנאי חבירו במידת האפשר. ז. שלא יסובב על חבירו יותר נזק ממה שהיה מסובב אילו העידו עליו בבית דין.

חלק שני פרק ד' "על ידי חטא הלשון מתפרסמין עוונותיו של אדם למעלה, ומקלקל לעצמו וכל העולם" (2)

מכיון שכשאדם מדבר לשון הרע מעורר את המקטרג למעלה, על האדם להיות זהיר מאוד מחטא זה, כדי שלא יקלקל לעצמו ולכל העולם. והנה כשאדם גוזל מחבירו, תקונו שישיב לו את הגזילה. אם ציער או בייש את חבירו, תיקונו שיפייסנו עד שימחל לו. אבל מי שחטא בלשון הרע ועורר את המקטרג הגדול, אי אפשר לדעת כמה אנשים ניזוקו וירדו מנכסיהם, או מתו, בגלל דיבור לשון הרע שדיבר. ועל כן השומר נפשו ירחק מזה מאוד.