הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט'

אם אדם שמוחזק לרבים, שלא ישא פני איש, ומה שמספר לשון הרע על אנשים שלא בפניהם אין לו בעיה לספר להם בפניהם, והוחזק גם כן בתוך עמו, אשר לא ידבר רק אמת - מותר לספר לאנשים דבר עוולה שעושה אדם כזה לחבירו, אפילו שלא בפני שלושה. כיון שהשומעים לא יחשדוהו לחונף או לשקרן, ויידעו שהוא מתכווין לקנא לאמת ולעזור למי שנעשה לו עוול. אבל צריך שיושלמו שאר הפרטים מלבד הפרט של בפני שלושה.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י'

דע עוד, ששווה סיפור לשון הרע על דבר עוון שבין אדם לחבירו, לבין על עבירה שבין אדם למקום. אבל בעבירה שבין אדם למקום, גם אם יושלמו כל הפרטים שצויינו בסעיף ב', אסור לספר עליו אלא אם כן ראה עליו שאוחז בעבירה זאת ועשה אותה כמה פעמים במזיד, והוא דבר שמפורסם לכול שהוא איסור.

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (2)

על האדם להזדעזע כשיזכור שעוונתיו כשמספר לשון הרע הגיעו עד בית קודשי הקדשים. ובאמת כאין זה כתוב בתנא דבי אליהו. שהלשון הרע שמספר מגיע עד כסא הכבוד. שנאמר (תהילים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ". ויש עוד דבר נפלא ונורא מאוד. שהכהן גדול כשנכנס לקודש הקדשים פעם בשנה ביום כיפור, המלאכה הראשונה שהוא עושה היא להקטיר קטורת. ומובא במסכת יומא (מ"ד.) שהקטורת היתה מכפרת על חטא הלשון. מזה נוכל לראות את גודל הקלקול בלשון הרע. שמגיעה עד כסא הכבוד, ושם צריך הכהן גדול שהוא האיש המקודש ביותר בכלל ישראל לכפר על זה לפני ה'.