הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ג'

ואם הוא רואה בחברו דברים הניכרים שהולך להזיקו, מותר לו לברר אצל אנשים אם דעתו להזיק לו. ואין לחשוש שמא יספרו לו בגנותו.

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ד'

ודע, שכל הכללים שכתבנו בחלק א' בכלל ו' בקבלת לשון הרע לענין לחוש, הוא הדין בעניני רכילות. לכן צריך להיזהר מאוד אם שמע שחברו רוצה להזיק לו או עשה לו נזק, אסור להאמין אלא רק בדרך חשש בעלמא. דהיינו רק להיזהר ממנו, אבל לא שיהיה מסופק אם זה נכון או לא. כי מעמידין לאדם בחזקת כשרות ומן הסתם לא גרם לו רעה. ואסור לגרום לו שום רע, או הזק או ביוש ואפי' רק לשנוא אותו בלב. וכל שכן שהוא לא פטור בגלל מה ששמע מה שהוא מחויב לאדם. ומחויב לו עדיין בכל הטובות שהוא מחויב לכל יהודי. כיון שכל מה מה שמותר לחוש הוא רק כדי לשמור את עצמו להבא, אבל לא בשום ענין אחר.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (4)

ובפרט בזמנינו, שרואים שהנערים הפורשים מהתורה, נעשה אצלם הפקר גם איסור שבת ושאר איסורין. לכן וודאי חיוב גדול על כל אב להחזיק בניו בתורה, ולהרגילם במצוות. כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ויהיה שכרו הרבה יותר מדורות קודמים, כיון שהנסיון גדול וקשה יותר. כמו שמובא באבות דרבי נתן "מאה פעמים בצער, מפעם אחת שלא בצער". דהיינו שמקבלים פי 100 שכר כשזה יותר קשה מאשר כשזה לא קשה. ונאמר (יחזקאל מ"ד ט"ו) "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה' בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו עלי לשרתני". שה' מצווה שהכהנים ששירתו גם בתקופה שבני ישראל פרשו מהמצוות והיה קשה, דווקא הם ימשיכו לשרת במשכן. היוצא מכל פרקים אלו שכל אחד יחזק את כוח הדיבור שלו בקדושת התורה, ובזכות זה נזכה במהרה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן.