הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ח' ט'
אסור לקבל רכילות גם אם המספר סיפר לתומו ולא התכווין לעורר מריבות.
ואם ראה על מי שסיפרו לו שדיבר עליו רעה דברים הנכרים שאכן הוא עשה את זה, מותר להאמין בהצטרף 5 תנאים.
1. שאין צד לדון לכף זכות כלל.
2. שיהיה דברים הנכרים ממש, ולא נכרים קצת.
3. שיראה את הדברים הנכרים בעצמו.
4. שיהיה לו מידיעת הסיפור תועלת להבא.
5. מותר רק להאמין בעצמו, אבל לא לספר לאחרים, וודאי שלא להפסידו בממון או להכותו.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף י'
והרבה נכשלים בזה. שאם יש להם נזק מהלשנה, ויש להם דברים הנכרים על מישהו שעשה את זה, הולכים ומלשינים עליו. ואסור מ-2 סיבות.
1. מותר להלשין רק אם תהיה תועלת להבא שהשני לא לא ילשין עליו יותר, אבל לא בשביל לנקום.
2. כיון שכל ההיתר הוא רק אם ראה בעצמו שהלשין עליו, אבל לא מספיק דברים שכנראה הלשין עליו. וודאי אם רק שמע מאחרים שאסור להאמין, וודאי שלא להזיקו בממון.
קטע מספר שמירת הלשון
שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (4)
ובפרט בזמנינו, שרואים שהנערים הפורשים מהתורה, נעשה אצלם הפקר גם איסור שבת ושאר איסורין. לכן וודאי חיוב גדול על כל אב להחזיק בניו בתורה, ולהרגילם במצוות. כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ויהיה שכרו הרבה יותר מדורות קודמים, כיון שהנסיון גדול וקשה יותר. כמו שמובא באבות דרבי נתן "מאה פעמים בצער, מפעם אחת שלא בצער". דהיינו שמקבלים פי 100 שכר כשזה יותר קשה מאשר כשזה לא קשה. ונאמר (יחזקאל מ"ד ט"ו) "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה' בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו עלי לשרתני". שה' מצווה שהכהנים ששירתו גם בתקופה שבני ישראל פרשו מהמצוות והיה קשה, דווקא הם ימשיכו לשרת במשכן.
היוצא מכל פרקים אלו שכל אחד יחזק את כוח הדיבור שלו בקדושת התורה, ובזכות זה נזכה במהרה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן.
