הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, יא

המספר לשון הרע עובר על מצוות עשה של "את ה' אלוהיך תירא". שהוזהרנו במצוה זו להיות מודעים שה' תמיד משגיח על מעשינו, ויעניש אותנו לפי חומרת מעשינו. ובוודאי מי שמפקיר את עצמו לעוון זה של לשון הרע, ביטל מצוות עשה זו.

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, יב

ומעל הכול עובר בזמן שמספר לשון הרע ורכילות על מצוות עשה של לימוד תורה, שהוא מצוות עשה גמורה. ואין קץ לשכר מצווה זו, שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ולהיפך, עונש ביטולה שקול כנגד כל העוונות. כמו שאמרו חז"ל "ויתר הקב"ה על עוון עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, ולא וויתר על עוון ביטול תורה". ואדם שעסוק בפרנסתו, או שמחפש עבודה, יוצא נקי מעוון זה בבית דין של מעלה. אבל בעת שמספר לשון הרע או רכילות, איזו תועלת יוצא לפרנסתו מזה? וגם עובר בכמה לאוין שישנם על מי שפורש מהתורה.

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (2)

אמרו חז"ל - בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על לאו של "לא ירבה לו נשים". עלתה הי' של "לא ירבה" לפני ה' יתברך ואמרה : שטר שבטל מקצתו, בטל כולו. אם שלמה יבטלני, מי יקיימני? (כיון שהמצוה של לא ירבה נשים שייכת רק במלך). ענה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמוהו יהיו בטילין, ואל תיבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה שהקדוש מקפיד מאוד כשדבר מהתורה נעשה הפקר. ואם נתבונן איזה דבר מהתורה הוא הפקר, נמצא שעוון לשון הרע הפקר אצל האנשים שלא טעמו טעם תורה. [שנה מעוברת יב סיון] ובעוונתינו הרבים אפילו מי שמבין בדיני התורה, אין חמור אצלו עוון לשון הרע כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם אדם יתחלף לו הבשר לבשר לא כשר, כמה יחפש תיקון לעוונו, וכל ימי חייו לא ישכח מזה. אבל אם עבר בלשון הרע, על אף שמעורב בזה לאוין מפורשים בתורה, מכל מקום לבו לא יצטער על זה לזמן רב, ולא יילך לחכם למצוא תשובה לחטאו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע לא מניח לאדם להשים עיניו ולבו על הענין של שמירת הלשון. ואם כמה כמה צריך בן תורה להתחזק בענינים אלו שתלויים בכוח הדיבור, כדי שלא יהיו דברי ה' הפקר.