הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'
אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן.
אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'
ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידע בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג:) הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (1)
כתוב במסכת בבא בתרא (ע"ח:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כ"א כ"ז). המושלים- אלו מושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו נחשב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה. הפשט הפשוט ידוע, שהנאת עולם הזה זה לזמן קצוב, ועולם הבא זה לנצח.
אולם נראה שיש עוד פשט. שיצייר האדם בדמיונו שיש 2 כפות מאזניים מולו, ובאחת כתוב ההפסד שיבוא על ידי קיום המצוה, ובשניה יהיה כתוב השכר. וודאי שכף השכר יהיה מכריע הרבה יותר, כי אין נראית בכלל הכף השניה. ועל ידי זה ינגף היצר. וכמו כן בעבירה. ידמיין בצד אחד התענוג של העבירה, ובצד השני את המשחיתים שרוצים לייסרו אם יעשה עבירה זו.
