הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל א', סעיף י'
אסור לספר רכילות דרך רמאות. כגון שיודע שפלוני גרם עוול לחבירו, והיה ביניהם מריבה על זה. והוא רוצה לעורר את המחלוקת הישנה, ורצונו שחבירו לא ישים לב שהוא מעורר שוב את המריבה. לכן הוא מזכיר את הגנות או הרעה שחבירו עשה לו, וכאילו מסיח לפי תומו ואינו יודע מי עשה לחבירו את העוול. ועל ידי זה נזכר חבירו שפלוני גרם לו את העוול - אסור מפני איסור רכילות.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף י"א
דע עוד, שאין חילוק באיסור רכילות בין אם מספר לו מפורש מה שאחד עשה לו, או דיבר עליו, לבין אם מספר לו במכתב. ואין הבדל אם מספר לו שפלוני גינה אותו, לבין אם מספר לו שפלוני גינה את סחורתו. כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בליבו עליו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (1)
כתוב במסכת בבא בתרא (ע"ח:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כ"א כ"ז). המושלים- אלו מושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו נחשב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה. הפשט הפשוט ידוע, שהנאת עולם הזה זה לזמן קצוב, ועולם הבא זה לנצח.
אולם נראה שיש עוד פשט. שיצייר האדם בדמיונו שיש 2 כפות מאזניים מולו, ובאחת כתוב ההפסד שיבוא על ידי קיום המצוה, ובשניה יהיה כתוב השכר. וודאי שכף השכר יהיה מכריע הרבה יותר, כי אין נראית בכלל הכף השניה. ועל ידי זה ינגף היצר. וכמו כן בעבירה. ידמיין בצד אחד התענוג של העבירה, ובצד השני את המשחיתים שרוצים לייסרו אם יעשה עבירה זו.
