הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ב'

אם ראובן סיפר על שמעון בפני לוי. והלך לוי וסיפר את הדברים לשמעון. אסור לשמעון לומר אחר כך לראובן : איך דיברת עלי בפני לוי? כי על ידי זה עובר רכילות על לוי. ואפילו אם לא יזכיר לו מפורש שלוי סיפר לו. אם על ידי זה יבין ראובן מעצמו מי סיפר לשמעון, אסור לומר לו.

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ג' ד'

ודע עוד, שאיסור רכילות נקרא גם אם לא אומר בפני מי שנוגע לו הענין. כגון שאומר סתם לחברו , כך וכך שמעתי על ראובן, שסיפר על שמעון כך וכך. כי דרכם של כאלה סיפורים להתגלגל ולגרום מריבה בין פלוני לבין מי שסיפר עליו. וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שסיפרו על בניו וקרוביו, כיון שדרך האדם להתרגז מכאלה סיפורים. ואם כוונתו כשמספר לחבירו על מנת שיוכיח את ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון, עיין בחלק א' כלל י' סעיף ו.

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (3)

ועכשיו נבוא לבאר את הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". שהנה ידוע שבהתחלה היו העיירות שייכות למואב, ואמרו המושלים לסיחון וחייליו: בואו לעיר חשבון, והיא תהיה נחשבת עכשיו לעיר סיחון. והנמשל בעניננו: חלקי התיקון שנעשו בגן עדן על ידי מעשה הרשעים, יהיו שייכים לצדיקים המושלים ביצרם, ועבדו לה' ולא הסתכלו על הרשעים שביזו אותם ועבודתם. וזה מה שכתוב בפסוק בהמשך הפסוק "תבנה ותכונן עיר סיחון". תבנה בעולם הזה, ותכונן לעולם הבא. היינו שלעתיד לבוא יהיו הצדיקים בשלימות. כי מלבד שיש להם את חלקם, יש להם את חלק הרשעים.