הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ה'
ומזה נדע עד כמה רע מנהג אנשים שדרכם תמיד לברר אצל חבריהם מה דיבר איש פלוני עליהם, גם ללא תועלת מעשית מהבירור. וכשלא רוצים לגלות להם, מפצירים הרבה עד שיגלו. וכשמספרים להם שסיפרו עליהם רע, מקבלים את זה באמת גמורה ונהיים שונאים למספר. וקלקולים רבים, ולאוין ועשין רבים יוצאים ממנהג רע זה.
כי איסור קבלת לשון הרע ורכילות הוא אסור אף אם בא מישהו וסיפור להם משהו שנוגע להבא, אסור להאמין רק לחשוש. וכשאין נוגע להבא, אסורה אף השמיעה.
ועל אחת כמה וכמה אסור לעמוד ולהפציר בחברו שיספר, עד שיבוא לידי איסור סיפור רכילות, והשומע לאיסור קבלת רכילות. לכן צריך להתרחק מאוד ממנהג רע זה, אלא אם כן ברור לו שיש כאן תועלת להישמר להבא מפלוני.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (1)
אמרו חז"ל בבבא בתרא (קס"ה.) "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע.
ומזה אפשר להתבונן את חשיבות שמירת הלשון. כי הרי כל אדם יש לו דבר שהוא גאה בו. עשיר יש לו חצר יפה, לאדם פשוט יש לו בית יפה, וכל אחד בדרגתו שיהיה לו מה להיות גאה אצל חבריו. וכל זה בעולם הזה, שהתענוג והכבוד כאן לא אמיתיים. על אחת כמה וכמה בעולם הנצחי.
ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.