הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף א'

יש הרבה דברים נוספים שאסורים מטעם אבק רכילות. ואבאר כמה מקרים בקיצור, והמשכיל יבין מה הדין במקרים דומים לאלה. כגון מי שמספר לחברו איך שאלו את פלוני עליו, והשיב: "שתקו, אני לא רוצה לומר מה היה איתו" ומקרים דומים כאלה. שמדברי פלוני נרמז עליו לגנאי, שאינו רוצה לספר מה איתו. זה בכלל אבק רכילות.

הלכות רכילות, כלל ח', סעיף ב' ג'

וגם המשבח אחד בפני חברו, במקום שעל ידי כך יתרעם החבר על האחד, ועל ידי זאת ייגרם לאחד שסופר עליו השבח רעה, נראה דבכלל רכילות הוא. לכן יש להיזהר מלשבח את ראובן לפני שמעון שותפו, או לאשה בפני בעלה, איך שגרמו לו טובה שהלוו לו כסף, או שלמו לו שכר בזמן. כי השותף עלול לכעוס ששילם לפועל, כי שמא הוא אינו חפץ לשלם. ולפעמים ייגרם נזק של ממש לשותף מזה. וכן לבעל על אשתו עלול להיות תרעומת שהיא פזרנית בכספו. לכן אסור לספר שבחים בכזה מקרה מפני אבק לשון הרע. וגם יש להיזהר כשמבקש מחברו טובה, וחברו עונה לו שאינו יכול לעשות לו את הטובה. שלא יפציר "למה לפלוני כן עשית את הטובה, והוא בעצמו סיפר לי?". כי מצוי שבכזה מקרה יכעס שמעון על מי שעשה לו את הטובה מדוע סיפר לאנשים על הטובה שעשה לו.

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)

ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג:). וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים. ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.