הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ח' ט'
אסור לקבל רכילות גם אם המספר סיפר לתומו ולא התכווין לעורר מריבות.
ואם ראה על מי שסיפרו לו שדיבר עליו רעה דברים הנכרים שאכן הוא עשה את זה, מותר להאמין בהצטרף 5 תנאים.
1. שאין צד לדון לכף זכות כלל.
2. שיהיה דברים הנכרים ממש, ולא נכרים קצת.
3. שיראה את הדברים הנכרים בעצמו.
4. שיהיה לו מידיעת הסיפור תועלת להבא.
5. מותר רק להאמין בעצמו, אבל לא לספר לאחרים, וודאי שלא להפסידו בממון או להכותו.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף י'
והרבה נכשלים בזה. שאם יש להם נזק מהלשנה, ויש להם דברים הנכרים על מישהו שעשה את זה, הולכים ומלשינים עליו. ואסור מ-2 סיבות.
1. מותר להלשין רק אם תהיה תועלת להבא שהשני לא לא ילשין עליו יותר, אבל לא בשביל לנקום.
2. כיון שכל ההיתר הוא רק אם ראה בעצמו שהלשין עליו, אבל לא מספיק דברים שכנראה הלשין עליו. וודאי אם רק שמע מאחרים שאסור להאמין, וודאי שלא להזיקו בממון.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (2)
ובאמת עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש. כי מלבד שזה מצווה בגלל קדושת המקום, יש תועלת לענין כמה דברים.
א. שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו.
ב. שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא.
ג. שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות.
