סגולת ספר דברים

“תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב”

מובא במעשה רוקח (פרשת ואתחנן) דבר של פלא גדול לפרש את הפסוק בפרשת האזינו: “ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל” (דברים ל”ב, ל”ט). וצריך להבין, מה הכוונה “ראו עתה כי אני אני הוא”? איך היה יכולים לראות דווקא “עתה”?

אך אפשר לבאר ולומר ע”פ המדרש (דברים ראה י”א, ח’), בשעה שהגיעו ימי משה להפטר מן העולם וכו’, אמר משה, רבונו של עולם, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך ע”כ. וצריך להבין איפה מצאנו ששמע הקב”ה לבקשת משה רבנו ע”ה? ומבאר ה”מעשה רוקח” על פי מה שכתב ב”קול בוכים” להמקובל האלוקי רבי אברהם גלאנטי (איכה ב’, כ”א) שישנם תתקנ”ה רקיעים (כמספר “השמים” אם נחשב מ’ רבתי לשש מאות בסדר אל”ף בי”ת של אי”ק בכ”ר), שדרכם מעלה המלאך מט”ט את תפילות ישראל, אולם אין לו רשות לעלות רק תת”ק רקיעים, אבל בתוך נ”ה רקיעים העליונים אין לו רשות לעלות, ועל זה נאמר “הן לה’ אלקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה” (דברים י’, י”ד). כלומר, שמתוך תתקנ”ה רקיעים, ה”ן רקיעים הם “לה’ אלקיך”, כי אין רשות לשום מלאך ושרף לעלות לשם.

והנה מובא בגמרא חגיגה (ט”ו) כי כשנכנס אלישע בן אבויה בפרדס, קיצץ בנטיעות משום שראה את המלאך מט”ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויותיהם של ישראל, אמר שמא חס ושלום יש שתי רשויות, נמצא כי בתת”ק רקיעים שיש למלאך מט”ט רשות ללכת יש חשש שמא יטעה אדם ח”ו בשתי רשויות, אבל בנ”ה רקיעים העליונים שאין לו רשות לעלות, משם מתגלה אחדות ה’ בבחינת “הן לה’ אלקיך השמים ושמי השמים”.

והנה, במשנה תורה ישנם בדיוק תתקנ”ה פסוקים, לפי זה מחדש “המעשה רוקח” כי משה רבנו בכל פסוק שאמר בספר דברים בקע רקיע אחד, ולכן אמר בדיוק תתקנ”ה פסוקים, כדי לבקוע את כל תתקנ”ה רקיעים, ויראו שאין אלוקים זולתו יתברך.

והנה, עד הפסוק “ראו עתה כי אני הוא” ישנם תת”ק פסוקים ומאותו פסוק ואילך עד סוף התורה יש נ”ה פסוקים כנגד נ”ה רקיעים העליונים, וידוע כי מלאך מט”ט נקרא לפעמים בתואר “אלוקים”, הנה כן זהו פירוש הפסוק, “ראו עתה” – בפסוק זה שהוא ראשון מה-נ”ה רקיעים העליונים “כי אני אני הוא” – לבד ברקיעים אלו, “ואין אלקים עמדי” אפילו מלאך מט”ט שנקרא “אלקים” אין לו רשות להיות “עמדי” ב-נ”ה רקיעים הללו ע”כ.

והנה הכח העצום של קריאת ספר דברים הוא לבקוע את כל הרקיעים שבשמים, וכל פסוק פותח שער אחד ועוד שער, ולכן בדור יתום זה מצוה וחובה על כל יהודי להקפיד בכל יום לקרוא מספר משנה תורה, וכך במחזוריות לסיים בכל יום, או בכל שבוע, וכל המרבה תבוא עליו ברכה, “וברכת ה’ היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה” (משלי י’, כ”ב).

והנה ארבעת הספרים בראשית, שמות ויקרא ובמדבר, הם כנגד ארבע גלויות, ודקדקו רבותינו זצוק”ל ומובא ב”מגלה עמוקות” (תחילת מטות מסעי) על הפסוק “אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרון” (במדבר ל”ג, א’) דרומז על כל הארבע גלויות שגלו ישראל אחרי מצרים, שכן א’לה מ’סעי ב’ני י’שראל ראשי תיבות א’דום מ’די ב’בבל י’ון.

ועוד דקדק בעל ה”מגלה עמוקות” (פרשת וירא) על הפסוק “וירא אליו ה’ באלני ממרא” (בראשית י”ח, א’) כי הארבע גלויות הללו רמוזות בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה “ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”, שכן “מביא” ראשי תיבות, מ’די, ב’בל, י’ון, א’דום, שמהם הקב”ה “גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”.

ועוד מוסיף ומדקדק בעל ה”מגלה עמוקות” את הפסוק “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה” (ישעיה א’, כ”ז) ועל “משפט” כתוב במשלי (כ”ט, ד’) “מ’לך ב’משפט י’עמיד א’רץ”, ראשי תיבות מבי”א שהוא מ’די, ב’בל, י’ון, א’דום.

ולכן אברהם אבינו הקפיד בצדקה ומשפט, כמו שמעיד עליו הקב”ה “כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית י”ח, י”ט), גילה לנו הקב”ה שיגאל לעתיד את בניו בזכותו, ונרמז בפסוק (בראשית י”ח, א’) “וירא אליו י’ה-וה ב’אלוני מ’מרא”, ראשי תיבות מ’די, ב’בל, י’ון, א’דום.

ולכן אברהם אבינו הקפיד בצדקה ומשפט, כמו שמעיד עליו הקב”ה “כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית י”ח, י”ט), גילה לנו הקב”ה שיגאל לעתיד את בניו בזכותו, ונרמז בפסוק (בראשית י”ח, א’) “וירא אליו י’ה-וה ב’אלוני מ’מרא”, ראשי תיבות מ’די, ב’בל, י’ון, א’דום.

והנה, בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, מכוונים כנגד ארבעת הגלויות: בבל, מדי, יון, אדום ואור התורה של כל אחד מארבעת הספרים הללו שבר והחליש את כח הטומאה של אחת מארבע הגלויות כדי לשמור על ישראל שלא ישקעו בטומאתם, ולא יוכלו ח”ו לצאת  משם, ואילו קיום ישראל בתקופת הגאולה הוא בזכות אור התורה של ספר הדברים שגילה לנו משה רבינו ברוח הקודש.

והנה, ספר בראשית הוא כנגד גלות בבל, והוא שאור התורה של ספר בראשית שבר והחליש את כח הטומאה של גלות בבל, שלא ישקעו ישראל בטומאת בבל, והנה, מצאנו בספר בראשית בפרשת נח כי דור הפלגה מרדו בה’ בבבל עד שירד הקב”ה כביכול והפיץ אותם על פני כל הארץ, ומטעם זה נקרא שם העיר “בבל”, כמו שכתוב (בראשית י”א, ח’) “ויפץ ה’ אתם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר. על כך קרא שמה בבל, כי שם בלל ה’ שפת כל הארץ, ומשם הפיצם ה’ על פני כל הארץ”.

ספר שמות הוא כנגד גלות מדי, כלומר, אור התורה של ספר שמות שבר והחליש את כל הטומאה של גלות  מדי, כדי שיוכלו עם ישראל להחזיק שם בקדושתם, ויש להביא סימוכין לכך, כי בספר שמות (בפרשת יתרו) מצינו את המעמד הנבחר של מתן תורה בהר סיני, והנה שם כתוב “ויתיצבו בתחתית ההר” (שמות י”ט, י”ז), ודרשו על כך בגמרא (שבת פ”ח) מלמד שכפה הקב”ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם וכו’, אמר רבא, אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב “קימו וקיבלו היהודים”, קיימו מה שקיבלו כבר. והנה, בזכות קבלת התורה בספר שמות אשר נשלמה בימי אחשורוש, נשברה קליפת מדי.

ספר ויקרא הוא כנגד גלות יון, כלומר, אור התורה של ספר ויקרא שבר והחליש את כח הטומאה של גלות יון בנס חנוכה, ולכן כמו שעבודת הקרבנות בספר ויקרא היא ע”י הכהנים, כך נצחון המלחמה ונס חנוכה היו ע”י הכהנים, כמו שאנו אומרים בפיוט “הנרות הללו” “על הניסים, ועל הנפלאות ועל התשועות, ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כהניך הקדושים”. וידועים דברי אחד מבעלי התוספות בעל ה”רוקח” (הלכות חנוכה סי’ רכ”ה) כי הנס של חנוכה רמוז בספר ויקרא בפרשת אמור, והביא ה”בני יששכר” בשמו (כסלו-טבת מאמר ב’, אות ב’) וז”ל, כתב הרב עיר וקדוש אשר דבריו דברי קבלה וקיבל מאליהו הנביא זכור לטוב, הלא הוא בעל ה”רוקח” וזה לשונו, בפרשת אמור אל הכהנים, התחיל שבת ורגלים, פסח ועצרת, ראש השנה ויום הכפורים, סוכות “וידבר משה את מעדי ה’ אל בני ישראל” (ויקרא כ”ג, מ”ד) וסמיך ליה “ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור” (שם כ”ד, ב’) רמז לחנוכה – שמן זית מצוה מן המובחר (שבת כ”ג).

ספר במדבר הוא כנגד גלות אדום, כלומר, אור התורה של ספר במדבר הוא השובר ומחליש את כח הטומאה של גלות אדום, לשמור על ישראל שלא ישקעו בטומאתה. ונראה להביא סימוכין לכך ממה שכתוב בפרשת חקת (במדבר כ’, י”ד-כ”א) “וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וכו’ נעברה נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם, ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך, ויאמר אליו אדום לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך וכו’, וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו”, וכך ספר במדבר ממתק את כח אדום.

לסיכום הדברים הקדושים של רבותינו, שכח הספרים בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, מיתק הגלויות, וזה מה שאומר דוד המלך בתהילים (קכ”ו, א’) “שיר המעלות בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים”, “בשוב” ראשי תיבות, ב’ראשית, ש’מות, ו’יקרא, ב’מדבר.

אך משה רבנו שראה שהגלות עומדת להתארך עוד, נתן לעם ישראל את ספר דברים שהוא משנה תורה, וממתק הגלות הזאת ופותח כל דלתות שמים. ובספר קדוש זה מזכיר משה רבנו לעם ישראל את עשרת הדברות ואת כל ענין מתן תורה, ומביא לעם ישראל את הפסוק שנהיה יסוד בעם ישראל, “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” (דברים ו’, ד’), וכן את הפסוק “ואהבת את ה’ אלקיך” שבו נצטווינו לאהוב את הקב”ה, וכן פרשת האזינו שסגולות גדולות נאמרו עליה, וכן פרשת וזאת הברכה שבה משה רבנו מברך כל שבט ושבט.

והנה מצאנו החלוקה של התפילין שגם החלוקה דומה, והנה בתפילין של ראש מפוצלות ארבעת הפרשיות “קדש לי”, “והיה כי יביאך”, “שמע ישראל”, “והיה אם שמע”, ואילו בתפילין של יד כתובות אמנם אותן הפרשיות, אך בבת אחת ובקלף אחד, ועל חילוק זה אמרו רבותינו, שספר משנה תורה הוא בבחינת תפילין של יד, וארבעת הספרים הם בבחינת תפילין של ראש, ולכן ספר משנה תורה מקרב את האדם להקב”ה משום שהוא כנגד הלב, וארבעת הספרים הם כנגד הראש.

מובא במדרש רבא (בראשית ו’, ט’) אמר רבי שמעון בן יוחאי, ספר משנה תורה היה סיגנון (דגל) ליהושע, בשעה שנגלה אליו הקב”ה, מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו חזק יהושע אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, נטלו והראה אותו לגלגל חמה, א”ל כשם שלא דוממתי מזה אף אתה דום מלפני, מיד וידום השמש וירח עמד. והנה נתחזק ונתאמץ בדור יתום זה אשר הנסיונות רבים, לזכות את הרבים שלא ימוש ספר התורה הזה מפינו, ונראה ישועות גדולות מעל הטבע, כל מי שזוכה לעסוק במלאכת קדושה ורמה זאת.

ובעזרת ה’ יתברך, תעלה מנחתי ושועתי, ויהיה חתום וסיום מז’ באדר עד יום זה, ונזכה שתתקבל תפילתנו ותיקוננו, ונראה נחת מכל עמלנו, על ידי קידוש השם וזיכוי הרבים.

החותם בברכה,

(מאת כבוד האדמו”ר הרי”ף – רבי יאשיהו פינטו שליט”א)