אבות פרק ג משנה ד
רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:תוספות יום-טוב
טו וּמְפַנֶּה. וְהוּא גִּרְסַת הָרַ"ב. וְגִרְסַת וְהַמְּפַנֶּה טָעוּת הוּא, דְּאִם כֵּן הַנֵּעוֹר אֵינוֹ מְפַנֶּה וְלָמָּה יִתְחַיֵּב. וְהָרַשְׁבַּ"ם מְפָרֵשׁ הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וַאֲפִלּוּ בַּבַּיִת. וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וַאֲפִלּוּ בַּיּוֹם. וּבִשְׁנֵיהֶם בִּיחִידִי עָסְקִינַן. וְלִדְבָרָיו יֵשׁ לְקַיֵּם גִּרְסַת וְהַמְּפַנֶּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:רמב"ם
[יאמר הנעור בלילה לבטלה ומי שיפריד בנפשו ללא תכלית אלא לבטלה וכן המפנה לדרכי העולם לא להשיג אמיתות אלא לבטלה.]אבות פרק ג משנה ה
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:תוספות יום-טוב
טז עֹל תּוֹרָה. הַתְמָדַת הַקְּרִיאָה. הָרַמְבַּ"ם: יז וְלָאו דְּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ דִּלְעֵיל בִּמְפַנֶּה, חָמוּר מִנּוֹתְנִין עָלָיו עֹל דְּהָכָא בְּפוֹרֵק. דְּוַדַּאי לֵיתָא. אֶלָּא דְּמִתְחַיֵּב דְּאָמְרָן הַיְנוּ אִם יִפְגְּעוּ בּוֹ לִסְטִים אוֹ מַזִּיקִים מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְדָמוֹ הָיָה נִדְרָשׁ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְאָרְעוֹ כָּל רַע. אֲבָל הָכָא נוֹתְנִין כוּ' וְלֹא יוּכַל מַלֵּט. נִרְאֶה לִי:רמב"ם
עול תורה. התמדת הקריאה:ועול מלכות. טורח המלך וחיילותיו:
ועול דרך ארץ. טורח הזמן: אמר כי בשכר לקחו עול התורה יצילהו השם יתברך ויקל מעליו טורח הזמן: ואמרו פורק עול תורה שאמר אין תורה מן השמים ואיני סובלה: ואמרו חרות על הלוחו' חירות על הלוחו' רצה לומר החירות מתולדות הזמן ועניני המלכים למי שמקבל ועושה מה שנכתב על הלוחות: