אתר המשנה היומית

כלים פרק ח משנה ב

הָיְתָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה:

ברטנורא

הָיְתָה שְׁלֵמָה. הַכַּוֶּרֶת: הַתַּנּוּר טָהוֹר. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יא) אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, וְלֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ. וּבְפִיהָ לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר אַיְרֵי, דְּאִי כֻלָּהּ מְשֻׁקַּעַת בַּתַּנּוּר ^ד, כְּחַד תּוֹךְ דָּמֵי: אֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. דִּכְתִיב (שָׁם) כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ: נִקְּבוּ. נֶקֶב הַמְטַהֵר אוֹתָן מִידֵי טֻמְאָתָן, שׁוּב אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִים בֵּין הַתַּנּוּר וּבֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָן. וְכַמָּה הוּא נֶקֶב הַמְטַהֵר אוֹתָן מִטֻּמְאָתָן, הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שִׁעוּרוֹ כְמוֹצִיא זֵיתִים: הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ. לְאֳכָלִים וּלְמַשְׁקִים: מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ. וְאִם נִקַּב כְּשִׁעוּר שֶׁל מַשְׁקִין שֶׁהוּא פָחוּת מִשִּׁעוּר הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שׁוּב אֵינוֹ מַצִּיל מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. כְּשֶׁמְּשִׂימִין הַכְּלִי מִצַּד הַנֶּקֶב ^ו עַל הַמַּיִם נִכְנָסִים הַמַּיִם דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב בְּתוֹךְ הַכְּלִי. וְהוּא גָדוֹל מִמּוֹצִיא מַשְׁקֶה:

תוספות יום-טוב

ד כְּלוֹמַר שְׁקוּעָה בְתוֹךְ הַתַּנּוּר. דְּאִלּוּ שָׁוָה לִשְׂפַת הַתַּנּוּר נַמִּי טְהוֹרָה, כִּדְאַשְׁכְּחָן בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת בְּסוֹף פֶּרֶק ד'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה לְחֻמְרוֹ כוּ'. וְאָמְרוּ בְרֵישׁ פֶּרֶק ג', מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא בְּזֵיתִים. לְפִי שֶׁאֹפֶן הַחֻמְרָא בְכָאן שֶׁנֶּאֱמַר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ נֶקֶב כִּי אִם בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה יִטְמָא הַדָּבָר אֲשֶׁר בּוֹ בְּהִטַּמְּאוֹת הַתַּנּוּר וְכֵן יִטְמָא הַתַּנּוּר כוּ', וְאֹפֶן הַחֻמְרָא שָׁם נֶאֱמַר שֶׁהוּא יִטְמָא עַד שֶׁיִּנָקֵּב נֶקֶב גָּדוֹל יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ זֵיתִים וְאָז לֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה. הָרַמְבַּ"ם: ו בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַכְּלִי הַנָּקוּב כוּ':

רמב"ם

כאשר היה כלי באויר התנור והיה השרץ בתוך הכלי הנה לא יתטמא התנור בהתטמאות זה הכלי ואם היה השרץ בתנור הנה לא יטמא ג"כ זה הכלי בהטמאות התנור אמר יתברך וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו ובאה הקבלה (נדה דף מג.) ואמר כל אשר בתוכו ולא מה שבתוך תוכו ומבואר הוא שזה כולו בתנאי שיהיה פי הכלי יוצא מפי התנור אולם אם היה השרץ בכלי וזה הכלי פתוח הפה באויר התנור הנה כבר נטמא כל מה שבתנור בהגעת השרץ באוירו ואם היה הכלי אשר פיו חוץ מפי התנור כמו שקדם נקוב נקב תטהר בו הכלי והוא אשר והגבלנוהו בראש הפרק הג' הנה כבר נפסד מהיותו כלי ולא הבדיל הדבר אשר יהיה בו מן התנור ולזה אם היה בו שרץ נטמא התנור וכל מה שבתוכו מהאוכלים והמשקים ואם היה בתנור שרץ נטמא גם כן כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים. ואמר שם בראש הפרק הג' מטילין אותו לחומרו בזיתים ואמר הנה מטילין אותו לחומרו בכונס משקה וזה מבואר לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אף על פי שלא יהיה בו נקב כ"א בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור וכן יטמא התנור בהגעת השרץ בזה הכלי ואע"פ שנקב נקב קטן כמו בכונס משקה ואופן החומרא שם שנאמר (שהוא) יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה וענין כונס משקה שנשים זה הכלי מצד הנקב על המים ויכנסו בזה הנקב וזה הנקב הנגבל ככונס משקה גדול מן מוציא משקה בלא ספק:

כלים פרק ח משנה ג

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

ברטנורא

סְרֵידָא. כְּמִין עֲרֵבָה קְטַנָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מִשְׁתַּמֵּשׁ לָלוּשׁ בָּהּ, וְאֵין לָהּ בֵּית קִבּוּל. וְרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶׁהוּא לוּחַ שֶׁל חֶרֶס נְקוּבָה עֲשׂוּיָה כְעֵין שְׂבָכָה. מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת, מְתַרְגְּמִינַן עוֹבַד סְרַדְתָּא: גַּפַּיִם. אֳגָנִים וְאָזְנַיִם: שֶׁאֵין מַצִּילִים מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. מִלִּטַּמֵּא בַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, אֶלָּא כֵלִים. וְזוֹ הוֹאִיל וְאֵין לָהּ אָזְנַיִם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי: נְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. קַרְקָעִיתוֹ וְתַחְתִּיתוֹ. וְדוֹמֶה לוֹ בִיחֶזְקֵאל ^טז יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ: הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. דְּלֹא נִכְנְסוּ לַאֲוִירוֹ, דְּהָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ קַיְמֵי. וַאֲפִלּוּ מְחֻבָּר אֲוִיר הַתַּנּוּר בַּאֲוִיר הֶחָבִית וַאֲפִלּוּ הֶחָבִית פְּתוּחָה וְנִכְנָס מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר בְּפִיהָ, לֹא נִטְמָא הַיַּיִן בְּכָךְ, שֶׁאֵין אֲוִיר כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא בְתוֹכוֹ: הָיְתָה כְפוּיָה. הֶחָבִית עַל פִּיהָ וּנְתוּנָה עַל פִּיו שֶׁל תַּנּוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁרֶץ, וְיֵשׁ בְּשׁוּלֵי הֶחָבִית לַחְלוּחִית יַיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ ^ט, לֹא נִטְמֵאת אוֹתָהּ הַלַּחְלוּחִית מִפְּנֵי אֲוִיר הַתַּנּוּר שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הֶחָבִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לַחְלוּחִית הַיַּיִן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר:

תוספות יום-טוב

ז לְתוֹכוֹ. כְּדִפְרִישִׁית לְעֵיל, דִּכְשֶׁהַפִּיּוֹת שָׁוִים חֲשִׁיב נַמִּי תוֹךְ תּוֹכוֹ: ח מַשְׁקִים כוּ'. הוּא הַדִּין אֳכָלִים. וּמִשּׁוּם סֵיפָא שֶׁבְּשׁוּלֵי חָבִית, שֶׁאֵין רְגִילוּת הָאֳכָלִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְשׁוּלָיו, נָקַט נַמִּי בָרֵישָׁא מַשְׁקִין. אִי נַמִּי מִשּׁוּם מַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן דְּדַוְקָא מַשְׁקִים: ט לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, אֲשֶׁר בּוֹ לִטְפֹּחַ הַיָּד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

סרידה. סבכה תרגום מעשה רשת נחושת (שמות לח) עובד סרדה דנחשא: גפיים. זר שאין לה בית קבול תהיה כלי עגולה ותשימה כלי וכאשר לא תהיה על זאת התמונה הנה אינה כלי ולזה לא תבדיל הדבר אשר יהיה בו מאויר התנור והיא שוקעת בתוכו ואינה כלי וביאר הסבה בזה ואמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים על האופן הקדום בהלכה אשר לפני זאת. וביאור נחושתו של תנור קרקעיתו מלשון (יחזקאל טז) השפך נחושתך ואמר כי כאשר היתה החפירה בקרקע התנור וחבית מלאה משקין בזאת החפירה שפי החבית אינו בתוך אויר התנור אלא למטה ממנו הנה לא תטמא לא היא ולא המשקין מפני חבור אויר התנור באויר החבית שאף על פי שאויר התנור טמא בהגעת השרץ בו הנה תכלית מה שיטמא כל מה שיגיעו בתוך גרם התנור לא מה שכנגד אוירו ולא מה שיהיה נוכח אוירו לא למטה ולא למעלה גם כן והוא אמרו היתה כפויה ופיה לאויר התנור והוא שתהיה החבית כפויה על פי התנור אשר יבא פי החבית עם פי התנור והוא החבית מחובר באויר התנור מלמעלה וזה הפך ההנחה הראשונה. עוד היה השרץ בתוך התנור הנה כבר נטמא אויר התנור בלי ספק אבל אויר החבית לא יטמא ואע"פ שהוא מחובר לא נטמא באויר התנור ולזה אמר שהמשקה אשר בקרקע החבית טהור והוא אמרו משקה טופח ר"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח בו היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין והיא כפויה על פיה: