אתר הפרק היומי

ערכין פרק ג משנה א

יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

ברטנורא

יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר וְכוּ'. כֻּלְּהוּ מְפָרֵשׁ לְהוּ וְאָזֵיל לְקַמָּן בְּפִרְקִין: אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ שָׁוֶה מֵאָה מָנֶה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חֲמִשִּׁים סֶלַע, וְהַיְנוּ לְהָקֵל. וּלְהַחֲמִיר, שֶׁהַמַּעֲרִיךְ אֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אֵין שָׁוֶה אֶלָּא חָמֵשׁ סְלָעִים, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סְלָעִים אִם הַנֶּעֱרָךְ מִבֶּן עֶשְׂרִים וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים:

תוספות יום-טוב

א שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ תֵימָא רַבִּי מֵאִיר דְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק קַמָּא דְאָמַר הַנָּכְרִי נֶעֱרָךְ. וְהָא דְאִתְנֵי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחָא קָא מַשְׁמַע לָן כוּ' דְּאָסוּר לָאָדָם לוֹמַר כַּמָּה נָאֶה נָכְרִי זֶה כוּ'. גְּמָרָא:

רמב"ם

יש בערכין להקל ולהחמיר בשדה אחוזה כו': ענין להקל ולהחמיר בכאן הוא שלפעמים נותן אדם יותר ממה שהוא חייב או פחות אילו היה מסתכל לערך הדבר שנדר בו על עצמו או לערך המעשה שעשה אבל ענינים הם שפסקה בהן התורה ואינו מסור לערך. וכעור ידוע והיא הכעור בצורתו ונאה הנאה בצורתו ונתכוון אל הגדול שבערכין ולפיכך אמר רחמנא חמשים סלע:

ערכין פרק ג משנה ב

בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ברטנורא

בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז. סְבִיבוֹת הָעִיר, שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁבַּחַת כָּל כָּךְ מִפְּנֵי מִדְרַס הָרַגְלַיִם: חוֹלוֹת. סְבִיבוֹת. כְּמוֹ מְחוֹל הַכֶּרֶם [כִּלְאַיִם פּ"ד]: מָחוֹז. עִיר. פֵּרוּשׁ אַחֵר מָחוֹז שֵׁם מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׂדוֹתֵיהֶן חֲשׁוּבִים: בְּפַרְדְּסוֹת. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה אִילָנוֹת נְטוּעִים: סְבַסְטִי. שֵׁם מָקוֹם. וְהָאִילָנוֹת שָׁם מְעֻלִּים מְאֹד: נוֹתֵן. מִי שֶׁפּוֹדֶה אוֹתָן מִן הַהֶקְדֵּשׁ, בֵּין בְּעָלִים בֵּין אִישׁ אַחֵר: בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. אִם תְּחִלַּת הַיּוֹבֵל הִיא. וְאִם לָאו, מְגָרֵעַ מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה. בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים, מָקוֹם רָאוּי לִזְרִיעַת כּוֹר, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשִׁים סְאָה שֶׁל שְׂעֹרִים. וְהוּא גָּדוֹל מִמְּקוֹם זְרִיעַת כּוֹר שֶׁל חִטִּין. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה מְלֵאָה אִילָנוֹת, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְיָן, וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה אֶת הַקַּרְקַע בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף: וּבִשְׂדֵה מִקְנָה נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. דְּבִשְׂדֵה מִקְנָה כְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ, וְאֵין מִכְסַת אֶלָּא מִנְיַן דָּמִים, דְּהַיְנוּ כְפִי מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בְּמִדְבַּר לא) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס: אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה וְחִשַּׁב, וְנֶאֱמַר בִּשְׂדֵה מִקְנָה וְחִשַּׁב, מַה בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה דָּבָר קָצוּב, אַף שְׂדֵה הַמִּקְנָה דָּבָר קָצוּב, דְּהַיְנוּ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף: וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ. דְּבִשְׂדֵה מִקְנָה כְתִיב מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ, הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לַעֲרָכִין, מַה עֲרָכִין אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ, אַף שְׂדֵה מִקְנָה אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

תוספות יום-טוב

ב חֹמֶשׁ כוּ'. וְהוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר חִלּוּק אַחֵר, שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה אִם הִקְדִּישׁוֹ וְגוֹאֲלוֹ אַחֵר, מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אִם הִקְדִּישׁוֹ וְגוֹאֵל אַחֵר, חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל. וְלֹא נָחֵית לְפָרוֹשֵׁי אֶלָּא חִלּוּק דְּשַׁיָּךְ כְּשֶׁהוּא עַצְמוֹ פוֹדֵהוּ. תּוֹסָפוֹת:

רמב"ם

בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד כו': אמר רחמנא על שדה האחוזה והיא הארץ שהיא ירושה בידו ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' וגו' בין שהיתה הארץ הזאה משובחת שבא"י או רעה שבא"י ויש לך לדעת שמי שמקדש שדה מלא אילנות משדה אחוזה מחשבין האילנות בשוויין ומודדים האדמה ומעריכים זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ובשדה מקנה אמר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ומכסת הוא דמים והוא מה שאמר אין מכסת אלא דמים וכן הוא אומר והרמות מכס לה' ורבי אליעזר אומר הואיל ונאמר בשדה אחוזה וחשב ובשדה מקנה וחשב נדון אותו בג"ש שדה מקנה כשדה אחוזה זולתי בתוספת חומש בשדה אחוזה לבדה ואינו חייב בו בשדה מקנה. וכבר ידעת שחומר הוא כור והכור ל' סאה וכבר בארנו שיעור הסאה במנחות וזולתו ומה שאמר זרע חומר שעורים ר"ל מקום לזריעה שהוא ל' סאה משעורים והוא גדול יותר מזריעת ל' סאה של חטים וא"ה כר"א:

ערכין פרק ג משנה ג

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

ברטנורא

הֵמִית בֶּן חוֹרִין נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כא) אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ, דְּמֵי נֶזֶק: חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה. בֵּין בְּעֶבֶד בֵּין בְּבֶן חוֹרִין, וְלֹא הֱמִיתוֹ. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

תוספות יום-טוב

ג שָׁלֵם. אֲפִלּוּ תֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ג' דְּבָבָא קַמָּא, דְּאָמַר אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. וְהָא דִּתְנַן בְּשׁוֹר הַמּוּעָד, מִשּׁוּם הֵמִית עֶבֶד כוּ' דְּלֹא מַשְׁכַּחַת בְּתָם. גְּמָרָא:

רמב"ם

ובשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כו': כבר נתבאר בקמא ששור מועד שהרג את האדם שהוא משלם את הכופר והוא משלם נזק שלם לפי שהוא מועד:

ערכין פרק ג משנה ד

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

ברטנורא

פְּגָם. שָׁמִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין שִׁפְחָה בְּתוּלָה לְשִׁפְחָה בְּעוּלָה לְהַשִּׂיאָהּ לְעַבְדּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרַת רוּחַ הֵימֶנּוּ: לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. אָדָם נִקְלֶה שֶׁבִּיֵּשׁ, בָּשְׁתּוֹ מְרֻבָּה. וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, לְפִי חֲשִׁיבוּתוֹ בָּשְׁתּוֹ:

תוספות יום-טוב

ד וְהַפְּגָם. דְּאָמַר קְרָא, וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ וְגוֹ', הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִּׁים, מִכְּלָל דְּאִיכָּא מִלְּתָא אַחֲרִיתִי, וּמַאי נִיהוּ בֹשֶׁת וּפְגָם. גְּמָרָא: ה לְפִי כוּ'. אַבֹּשֶׁת קָאֵי. וְלֹא קָתָנֵי בּשֶׁת וּפְגָם אֶלָּא לוֹמַר דַּחֲמִשִּׁים כֶּסֶף לָאו לְכֻלָּהּ מִלְּתָא נִינְהוּ. וְצָרִיךְ עִיּוּן לָמָּה לֹא מְפָרֵשׁ נַמִּי דִּין הַפְּגָם:

רמב"ם

ובאונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד כו': כל זה מבואר וכבר אמרנו בפירושו בג' מכתובות:

ערכין פרק ג משנה ה

בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

ברטנורא

נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁהָאוֹמֵר לֹא מָצָאתִי בְתוּלִים נוֹתֵן מֵאָה, וְהָאוֹנֵס דְּמוֹצִיא בְתוּלִים עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה נוֹתֵן חֲמִשִּׁים: גְּזַר דִּין. שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ: זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. גַּבֵּי מְרַגְּלִים כְּתִיב, דְּמַשְׁמַע עַל זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין ^ח:

תוספות יום-טוב

ו הָאוֹמֵר כוּ'. מִמַּאי [דְּמִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד קָא יָהֵיב לָהּ], דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּקָא גָּרִים לָהּ קְטָלָא דִּכְתִיב וְאִם אֱמֶת וְגוֹ', אָמַר קְרָא כִּי הוֹצִיא שֵׁם רַע, עַל שֵׁם רַע שֶׁהוֹצִיא. גְּמָרָא: ז לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ [בְּמִדְבָּר יג]. הָרַמְבַּ"ם: ח וְלֹא מִשּׁוּם צֵרוּף דְּאַחֲרִינֵי. רַשִׁ"י:

רמב"ם

במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד כו': רומז על מי ששם אותה בלא בתולים במעשהו. רוצה לומר אונס ומפתה נותן חמשים כסף והאומר עליה שאינה בתולה נותן ק' ולוקה והביא ראיה ממה שאמר יתברך וינסו אותי להודיעך שהיה להן עונות קדמו לענין המרגלים ואעפ"כ לא נחתם גזר דינם למות במדבר אלא בעון לשון הרע והוא מה שנאמר ויוציאו דבת הארץ: