ברכות פרק ב משנה ה

חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת:

ברטנורא

חָתָן. שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם דְּטָרִיד שֶׁמָּא לֹא יִמְצָאֶנָּה בְּתוּלָה. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁמָּא יֵעָשֶׂה כְּרוּת שָׁפְכָה בִּבְעִילָתוֹ, וְטִרְדָּא דְמִצְוָה הִיא ^יא, וְרַחֲמָנָא אָמַר וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, בְּלֶכֶת דִּידָךְ הוּא דִמְחַיְּבַת, הָא דְמִצְוָה פְּטִירַת: אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. אִם לֹא בָּעַל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהֵם אַרְבָּעָה לֵילוֹת, טָרִיד. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לִבּוֹ גַּס בָּהּ ^יב וְתוּ לֹא טָרִיד, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע:

תוספות יום-טוב

י בַּלַּיְלָה. מִדְּלֹא תָּנֵי מִלַּיְלָה כוּ', יֵשׁ לוֹמַר דְּדַוְקָא בַּלֵּילוֹת פָּטוּר, אֲבָל בַּיּוֹם חַיָּב, דְּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, אַךְ יֵשׁ לוֹמַר דִּלְכָךְ נָקִיט בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁמִּן הַסְּתָם בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן הוּא בּוֹעֵל, וְאִי לֹא, פָּטוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: יא וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ מִשּׁוּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וּבְאַלְמָנָה אֵין טִרְדָּא עִם הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְתוּלָה אִיתְנְהוּ טְרָדוֹת בִּתְרֵי גַּוְנֵי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב: יב לְשׁוֹן הֶעָרוּךְ, לִבּוֹ קָרוֹב לָהּ, כְּמוֹ כָּל לְשׁוֹן גַּסּוּת שֶׁבַּתַּלְמוּד. וְלַפֵּרוּשׁ הָאֶחָד כְּשֶׁלִּבּוֹ קָרוֹב לָהּ יִמְחֹל לָהּ אַף אִם לֹא יִמְצָאֶנָּה בְּתוּלָה כוּ', וְלַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא קָרוֹב לָהּ יִשְׁהֶה בִּבְעִילָתוֹ וְלֹא יֵבוֹשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כְּרוּת שָׁפְכָה. וְהָעִקָּר בְּעֵינַי שֶׁהוּא לְשׁוֹן גַּסּוּת הָרוּחַ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג מַעֲשֶׂה כוּ'. לָאו מַעֲשֶׂה לִסְתֹּר הוּא, דְּקָא מַשְׁמַע לָן אִם אָדָם גָּדוֹל הוּא וּבָטוּחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִתְכַּוֵּן וְהוּא רָאוּי לִטֹּל כוּ', הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. תּוֹסָפוֹת:

רמב"ם

חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון כו' – האדם לא יפטור מקריאת שמע, אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצווה, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. ואם ישא בתולה, פטור מקריאת שמע בעוד שהוא יבוא אליה, מפני טרדת ליבו, שמא לא ימצאנה בתולה, והוא שיהא בעניין ההוא מתעסק במצווה, רוצה לומר מצוות פריה ורביה.

אבל אם נשא אלמנה, חייב בקריאת שמע, שאף על פי שהוא טרוד במצווה, אין לו טרדת מחשבה. וכן אם יעמוד ימים לבתולה ולא יבוא אליה, אין לו אז טרדת הלב, שכבר עברה ממנו טרדת הנישואים. וזהו עניין שאמר אם לא עשה מעשה, רוצה לומר, אם לא בעלה, ועמד עד לאחר שבת, שנשאה לפניו, כבר עברה טרדת לבו. וזה המעשה שעשה רבן גמליאל, חומרא שהחמיר על עצמו: