ברכות פרק ב משנה ו
רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ. אָמַר לָהֶם, אֵינִי כִשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי:תוספות יום-טוב
יד רָחַץ. בְּמַיִם חַמִּים. הָרַמְבַּ"ם. וְזֶה אָסוּר אֲפִלּוּ בְּמִקְצַת גּוּפוֹ: טו מִמִּלַּת צִנַּת שֶׁלֶג (מִשְׁלֵי כה). וְנֶחְלַף בְּסָמֶ"ךְ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִמּוֹצָא אֶחָד מֵהַשִּׁנַּיִם:רמב"ם
רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו כו' – זו הרחיצה היתה במים חמין, מפני שאבֵל אסור לרחוץ במים חמין.ופירוש אסטניס, קר הגוף, גזור ממילת "צנת שלג", ואף על פי שנכתב בסמ"ך, וזה נמצא הרבה בלשונות: