תענית פרק ד משנה א

בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

ברטנורא

בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה וְכוּ'. הָכִי קָאָמַר, בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים, שֶׁהֵם תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּמַסִּיק בָּתַר הָכִי, כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית מִנְחָה וּנְעִילָה. וְיֵשׁ יוֹם אֶחָד בְּאֵלּוּ הַפְּרָקִים שֶׁנּוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם אַרְבָּעָה פְעָמִים בַּיּוֹם, וְהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלַּת מוּסָף. וּמַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר יֵשׁ נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת, דְּכָל יוֹמָא טַעֲמָא מַאי אֵין נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה, מִשּׁוּם שִׁכְרוּת ^א, וְהָאִידְנָא לֵיכָּא שִׁכְרוּת. וְרַבִּי יוֹסֵי פָּלֵיג עָלֶיהָ וְאָמַר דְּגָזְרִינַן מִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אַטּוּ מִנְחָה דְּכָל יוֹמָא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִית בְּהוּ תְּפִלַּת נְעִילָה, אֲבָל בַּתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בָּהֶן נְעִילָה ^ב פָּרְשֵׂי כֹּהֲנֵי יְדַיְהוּ בְּמִנְחָתָא דְתַעֲנִיתָא, כֵּיוָן דְּסָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה מַצְלֵי לַהּ, כִּתְפִלַּת נְעִילָה דַּמְיָא, וּמִנְחָתָא כְּהַאי לֵיתָא בְּכָל יוֹמָא, הִלְכָּךְ לֹא גָזְרוּ בָהּ: בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת. הָכִי קָאָמַר, וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְרָקִים, תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים: וּמַעֲמָדוֹת. אַנְשֵׁי מַעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּים אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ:

תוספות יום-טוב

א מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא מִדְּרַבָּנָן. וְאַסְמְכוּהָּ מִדְּנִסְמְכָה פָּרָשַׁת כֹּהֵן מְבָרֵךְ לְפָרָשַׁת נָזִיר לוֹמַר מַה נָּזִיר אוֹסֵר בְּיַיִן אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ אָסוּר בְּיַיִן: ב הַיְנוּ אַרְבָּעָה צוֹמוֹת תִּשְׁעָה בְאָב וְכוּ', דְּלֹא הֻקְבְּעוּ אֶלָּא לְאֵבֶל: ג וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים. בַּיְרוּשַׁלְמִי, אֵימָתַי נְעִילָה. יֵשׁ אוֹמְרִים נְעִילַת שַׁעֲרֵי מִקְדָּשׁ וְיֵשׁ אוֹמְרִים נְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָן לְעֵת עֶרֶב בִּגְמַר תְּפִלָּה. רַשִׁ"י:

רמב"ם

בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כו': שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע"ב בפרקין מ"ד ד"ה חזר רע"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה: