תענית פרק ד משנה ב

אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

ברטנורא

אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת. מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם תִּקְּנוּ מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ': עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד. מִקְצַת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲלוּקִים לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, שְׁלוּחִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּן עִם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר: וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶם. אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּן בַּמִּשְׁמָר שֶׁלָּהֶן, מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת בְּעָרֵיהֶן וּמִתְעַנִּים וּמִתְפַּלְּלִים וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעַ שֶׁהָעוֹלָם עֹמֵד עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹשִׂים בַּמִּקְדָּשׁ:

תוספות יום-טוב

ד צַו. וְסוֹפוֹ תִּשְׁמְרוּ, לְכָל יִשְׂרָאֵל צִוָּה. וְאִי אֶפְשָׁר לְכָל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת קָרְבָּן: ה הָרִאשׁוֹנִים. שְׁמוּאֵל וְדָוִד. רַשִׁ"י. וְכֵן כְּתִיב (בְּדִבְרֵי הַיָּמִים א ט) הֵמָּה יָסַד דָּוִד וּשְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם: ו שֶׁל לְוִיִּם. שֶׁגַּם הֵמָּה נִתְחַלְּקוּ לְכ"ד מִשְׁמָרוֹת: ז בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. פֵּרוּשׁ בֵּין אוֹתָן שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים וּמִתְכַּנְּסִים בְּעָרֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין אוֹתָן שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ:

רמב"ם

אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו': כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ: