תענית פרק ד משנה ג

וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי. וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְלֹא בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּרֵאשִׁית, וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי, יְהִי רָקִיעַ, וְיִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי, יִקָּווּ הַמַּיִם, וִיְהִי מְאֹרֹת. בָּרְבִיעִי, יְהִי מְאֹרֹת, וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְתּוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי, תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד, בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף. וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

ברטנורא

וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ, וְלֹא בְיוֹם רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַיְצִירָה, שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת נִבְרָא אָדָם, וְיוֹם שְׁלִישִׁי לִיצִירָתוֹ חָלוּשׁ טְפֵי דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים. אִי נַמִּי מִפְּנֵי שֶׁבַּשַּׁבָּת נִתְּנָה בוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם הָיוּ מִתְעַנִּים בְּיוֹם רִאשׁוֹן הָיוּ מִסְתַּכְּנִים. וּבְכָל יוֹם הָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה: פָּרָשָׁה גְדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם. בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, לְאַחַר שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים חוֹזֵר הַשֵּׁנִי וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּמַשְׁלִים פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא יְהִי רָקִיעַ ^ח. בַּשֵּׁנִי רִאשׁוֹן קוֹרֵא יְהִי רָקִיעַ, וּשְׁנַיִם קוֹרְאִים יִקָּווּ הַמַּיִם, וְכֵן כֻּלָּם: בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף כוּ'. הָכָא מַיְרֵי בְּכָל שְׁאָר מַעֲמָדוֹת שֶׁהָיוּ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהֵן הָיוּ קוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כְּמִשְׁפָּטָן אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, דְּהָא אִינְהוּ לֹא טְרִידֵי. אֲבָל הַמַּעֲמָדוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף לֹא הָיוּ קוֹרִין בַּמּוּסָף בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּדִתְנַן לְקַמָּן קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, וְהַשְׁתָּא קָרְבַּן מוּסָף מַעֲמָד דְּמִנְחָה דְּלָאו דִּידֵיהּ דָּחֵי, מַעֲמָד דִּידֵיהּ לֹא כָל שֶׁכֵּן. בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה כוּ', הָכִי קָאָמַר, בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף הוּא דִּמְבִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין פָּרָשָׁה גְדוֹלָה בִּשְׁנַיִם וּקְטַנָּה בְּיָחִיד, אֲבָל בַּמִּנְחָה אֵין מְבִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה מִפְּנֵי טֹרַח הַתַּעֲנִית אֶלָּא קוֹרִין עַל פֶּה: עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִים. לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא הָיוּ קוֹרִין כְּלָל, לְפִי שֶׁהָיוּ טְרוּדִים לְתַקֵּן צָרְכֵי שַׁבָּת:

תוספות יום-טוב

ח לְפִי שֶׁאֵין בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית לְבַדָּהּ תִּשְׁעָה פְסוּקִים כְּדֵי קְרִיאַת כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ד' דִּמְגִלָּה הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים: ט הַשָּׁמַיִם. לְפִי שֶׁאֵין בְּפָרָשַׁת תּוֹצֵא אֶלָּא שְׁמֹנָה פְסוּקִים, לְפִיכָךְ אוֹמֵר וַיְכֻלּוּ: י פִּיהֶן. פָּרָשָׁה בִּנְעִילָה לֵיכָּא. רַשִׁ"י:

רמב"ם

ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע כו': היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם: ואמרו נכנסים רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד ואיזו פרשה קורא אותה שנים והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פ"ד הלכה א'):