תענית פרק ד משנה ד

כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל, אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה, קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי:

ברטנורא

יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל. כְּגוֹן יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַלֵּל וְאֵין בָּהֶם מוּסָף ^יא, אוֹתָן שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ קוֹרִין שׁוּם פָּרָשָׁה בַּשַּׁחֲרִית, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לַעֲשׂוֹת מַעֲמָדָם, שֶׁהַהַלֵּל דּוֹחֶה אוֹתָהּ: קָרְבַּן מוּסָף. רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁיֶּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף לֹא הָיוּ קוֹרִין שׁוּם פָּרָשָׁה בַּנְּעִילָה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה בַּמּוּסָף עַצְמוֹ וְלֹא בַמִּנְחָה שֶׁהִיא קֹדֶם נְעִילָה, שֶׁקָּרְבַּן מוּסָף הָיָה דוֹחֶה אוֹתָם: קָרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. כְּלוֹמַר יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ קָרְבַּן עֵצִים כְּדִלְקַמָּן וְאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, דּוֹחֶה מַעֲמָד שֶׁל מִנְחָה, אֲבָל לֹא שֶׁל נְעִילָה: כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה. קָרְבַּן עֵצִים דּוֹחֶה מַעֲמָד דִּנְעִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁדּוֹחֶה מַעֲמָד דְּמִנְחָה, דְּקָרְבַּן עֲצֵי כֹהֲנִים הָיָה קָרֵב קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאִם דּוֹחֶה מַעֲמָד שֶׁל נְעִילָה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁדּוֹחֶה מַעֲמָד שֶׁל מִנְחָה הַסָּמוּךְ לוֹ: חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְדִבְרֵי בֶן עַזַּאי. דְּקָסָבַר קָרְבַּן מוּסָף מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְדִין הוּא שֶׁלֹּא יִדְחֶה אֶלָּא מַעֲמָד דְּמִנְחָה, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא מַדְחֵי קָרְבָּן, דְּדִבְרֵי תוֹרָה לֹא בָּעֵי חִזּוּק. אֲבָל קָרְבַּן עֵצִים כְּדִבְרֵי סוֹפְרִים דָּמִי ^יד, וְדִין הוּא דְּלִדְחֵי מַעֲמָד דְּמִנְחָה וּנְעִילָה דְּבָעֵי חִזּוּק כִּי הֵיכִי דְּלֹא לְדַחְיֵהּ לְקָרְבַּן עֵצִים. וְלֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דִּבְרֵי רַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁ מִשְׁנָה זוֹ, כִּי מִדְּבָרָיו נִרְאֶה שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְפַּלְּלִין תְּפִלָּה יְתֵרָה בְּכָל יוֹם בֵּין שַׁחֲרִית לְמִנְחָה, וְהִיא נִקְרֵאת תְּפִלַּת מוּסָף, וְדָבָר זֶה לֹא מְצָאתִיהוּ לֹא בַבַּבְלִי וְלֹא בַיְרוּשַׁלְמִי:

תוספות יום-טוב

יא לְפִי שֶׁהַלֵּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עָשׂוּ לָהֶם חִזּוּק וְדָחוּ הַמַּעֲמָד (בִּתְחִלַּת הַיּוֹם). הָרַמְבַּ"ם. וּדְקָרֵי הַלֵּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף עַל גַּב דְּתִקּוּן נְבִיאִים הוּא, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים קָרֵי לֵיהּ: יב מַעֲמָד. קִבּוּצָן לְכָל תְּפִלָּה מִן הָאַרְבַּע תְּפִלּוֹת וַעֲמִידָתָן שָׁם לִתְפִלָּה וְלִתְחִנָּה וּלְבַקָּשָׁה נִקְרָא מַעֲמָד. הָרַמְבַּ"ם: יג בִּנְעִילָה. בִּירוּשָׁלַיִם, לְפִי שֶׁהָיוּ טְרוּדִין בַּמּוּסָף שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לְהַקְרִיב בְּהֵמוֹת יוֹתֵר מִתָּמִיד שֶׁהוּא אֶחָד, אֵין לְךָ מוּסָף בְּלֹא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי כְּלָל, שֶׁהַכֹּהֲנִים טְרוּדִין בַּמּוּסָף וְיִשְׂרָאֵל לַחֲטֹב עֵצִים וְכוּ'. רַשִׁ"י, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יד שֶׁאַף עַל פִּי דְתַקָּנַת נְבִיאִים הוּא, כְּדִבְרֵי סוֹפְרִים דָּמִי. וּבַגְּמָרָא דַּף כ"ח קָרֵי לַהּ מִדְּאוֹרַיְתָא מִשּׁוּם דְּתַקָּנַת נְבִיאִים הוּא:

רמב"ם

כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית כו': יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי: