תענית פרק ד משנה ו

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

ברטנורא

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. שֶׁהֲרֵי בְּשִׁשִּׁי בְּסִיוָן נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַשְּׁבִיעִי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה לְקַבֵּל אֶת שְׁאָר הַתּוֹרָה, וְשָׁהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם ^יט, נִמְצְאוּ כָּלִים בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וּכְשֶׁיָּרַד שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת: וּבָטַל הַתָּמִיד. שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם כְּבָשִׂים לְהַקְרִיב, שֶׁבָּאָה הָעִיר בַּמָּצוֹר: וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. פְּלִיגֵי בָהּ אֲמוֹרָאֵי בַּיְרוּשַׁלְמִי, חַד אָמַר צֶלֶם שֶׁל מְנַשֶּׁה, וּבְבַיִת רִאשׁוֹן מַיְרֵי. וְחַד אָמַר צֶלֶם שֶׁל אַפּוֹסְטֹמוֹס שֶׁהָיָה מִשָּׂרֵי הַיְּוָנִים, וּבְבַיִת שֵׁנִי הָיָה:

תוספות יום-טוב

יט כ"ד דְּסִיוָן וְט"ז דְּתַמּוּז מָלוּ לָהֶן אַרְבָּעִין, בְּי"ז נָחִית. גְּמָרָא: כ וּבָטַל הַתָּמִיד. בַּגְּמָרָא, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: כא וְהֻבְקְעָה הָעִיר. פֵּרֵשׁ בַּגְּמָרָא בַּשְּׁנִיָּה, דְּבָרִאשׁוֹנָה כְּתִיב בְּיִרְמְיָה [נב] בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וְגוֹ' וַתִּבָּקַע הָעִיר: כב הַתּוֹרָה. כָּךְ קִבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: כג שֶׁלֹּא כוּ'. בַּגְּמָרָא לְמָדוּהוּ מִקְּרָאֵי: כד בָּרִאשׁוֹנָה. בַּגְּמָרָא דִּיֵּק מִקְּרָאֵי דִּבְז' נִכְנְסוּ הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים לַהֵיכָל, וְקִלְקְלוּ בוֹ בְּז' וּבְח', וּבְט' סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה הִצִּיתוּ בוֹ אֶת הָאוּר, וְהָיָה דוֹלֵק וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם (הָעֲשִׂירִי) כֻּלּוֹ: כה וּבַשְּׁנִיָּה. דְּתַנְיָא מְגַלְגְּלִים זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב: כו בֵּיתָר. עִיר גְּדוֹלָה וְהָיוּ בָהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל כוּ' וְנֶהֶרְגוּ כֻלָּם, וְהָיְתָה צָרָה גְדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָרַמְבַּ"ם: כז וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. כְּדִכְתִיב [יִרְמִיָה כו] צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, שֶׁנֶּחְרְשָׁה כֻלָּהּ וְנַעֲשֵׂית כְּשָׂדֶה חֲרוּשָׁה. רַשִׁ"י: