תענית פרק ד משנה ז

שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יְשַׁנֶּה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

ברטנורא

שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב. שָׁבוּעַ שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ: אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס. כָּל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית: וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִים. כְּשֶׁהָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּרִים לְכַבֵּס בַּחֲמִישִׁי שֶׁלִּפְנֵי הַתַּעֲנִית מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת: שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֵין אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין אֶלָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, אֲבָל דָּבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי כְּגוֹן חָלָב וּגְבִינָה וְקִטְנִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁהִיא לַחָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְּׁלָן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין: וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. הַנֵּי מִילֵי לְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם, וּבַסְּעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל אַחֲרֶיהָ סְעֻדַּת קְבַע. אֲבָל קֹדֶם חֲצִי הַיּוֹם אֲפִלּוּ בִּסְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת, אוֹ בִסְעֻדָּה שֶׁאֵינָהּ מַפְסֶקֶת אֲפִלּוּ לְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם, שָׁרֵי לֶאֱכֹל שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, וּבְבָשָׂר וְיַיִן: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה. אִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין אוֹכֵל תַּבְשִׁיל אֶחָד. הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן שׁוֹתֶה כּוֹס אֶחָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה. שֶׁכּוֹפֶה הַמִּטָּה עַל פָּנֶיהָ וְלֹא יִשְׁכַּב עָלֶיהָ אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

כח וּמִלְּכַבֵּס. אֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ כְּדֵי שֶׁיִּלְבַּשׁ לְאַחַר זְמָן אָסוּר. גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּמֵסִיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּכִבּוּס בְּגָדִים:

רמב"ם

חמשה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז וכו': זה הדין הוא בשני תנאים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה. ואמרו בחמישי מותרין הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואין הלכה. וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן ודין תעניתו כדין תענית צום כפור רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומוסיפין מחול על הקדש ועשיית מלאכה בו מגונה מאד: