תענית פרק ד משנה ח

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

ברטנורא

כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב. שֶׁבּוֹ כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים ^כט. וּבוֹ נִתְבַּטְּלוּ אוֹתָן הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהוֹשִׁיב יְרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהָיוּ מוֹנְעִים אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לָרֶגֶל. וּבוֹ נִתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה. וּבוֹ הָיוּ פּוֹסְקִים מִלִּכְרֹת עֵצִים ^ל, לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁמֵּאָז תָּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל חַמָּה, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לְיַבֵּשׁ הָעֵצִים ^לא מִלַּחוּתָן: וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת ^לב, וְהוּא יוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה: שְׁאוּלִים. שֶׁכֻּלָּן שׁוֹאֲלִין, אֲפִלּוּ עֲשִׁירוֹת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ: טְעוּנִים טְבִילָה. קֹדֶם שֶׁיִּלְבְּשׁוּם, לְפִי שֶׁאֵין כָּל אַחַת בְּקִיאָה בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁמָּא נִדָּה הָיְתָה: יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת. כְּמוֹ אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְמָחוֹל (יִרְמְיָה לא): בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ: אִמּוֹ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: זֶה מַתַּן תּוֹרָה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת: זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ^לו:

תוספות יום-טוב

כט דְּתַנְיָא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר כוּ' הָיוּ מֵתִים הַרְבֵּה בְּתִשְׁעָה בְאָב, וּבִשְׁנַת אַרְבָּעִים לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם. תָּמְהוּ וְאָמְרוּ שֶׁמָּא טָעִינוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ. חָזְרוּ וְשָׁכְבוּ בְקִבְרֵיהֶן [בַּלֵּילוֹת] עַד לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְמַלְּאָה הַלְּבָנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶן, יָדְעוּ שֶׁחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ מְכֻוָּן וּכְבָר נִשְׁלְמוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל גְּזֵרָה. עַד כָּאן. וְהֵם סָבְרוּ שֶׁמִּסְפַּר הָאַרְבָּעִים הִתְחִילוּ מִשְּׁנַת שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִתְחִיל הַחֶשְׁבּוֹן מִזְּמַן יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם: ל וְכֵיוָן שֶׁנִּגְמֶרֶת מְלֶאכֶת ה' עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּחִנּוּךְ בַּיִת רִאשׁוֹן: לא וְחַיְשִׁינַן שֶׁיִּגְדְּלוּ תּוֹלָעִים בָּעֵצִים, וְכָל עֵץ שֶׁיֶּשׁ בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל לַמַּעֲרָכָה: לב שֶׁבְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שִׁבֵּר הַלּוּחוֹת, וּבְי"ח טָחַן הָעֵגֶל וְחָזַר וְעָלָה, וְאַרְבָּעִים יוֹם הִתְנַפֵּל, וְעוֹד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁבָּהֶן קִבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת. חֲשׁוֹב שְׁנֵים עָשָׂר דְּתַמּוּז דַּהֲוָה חָסֵר, וּשְׁלֹשִׁים דְּאָב, וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה דֶאֱלוּל, וְתִשְׁעָה דְתִשְׁרֵי, הֲרֵי שְׁמוֹנִים יוֹם כוּ'. וּבֹקֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים יָרַד, שֶׁהוּא י' בְּתִשְׁרֵי. רַשִׁ"י: לג שָׂא כוּ'. הַיְפֵיפִיּוֹת הָיוּ אוֹמְרוֹת כָּךְ, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. הַמְיֻחָסוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹשְׂאוֹת חֵן בְּעֵינֵי רוֹאֵיהֶן אוֹמְרוֹת אַל תִּתֵּן כוּ' שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים, וּכְשֶׁיִּהְיוּ בָנֶיךָ מְיֻחָסִים הַכֹּל קוֹפְצִים אַחֲרֵיהֶם, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת. בַּגְּמָרָא: לד יִרְאַת כוּ'. שֶׁמִּן הַסְּתָם הַמְיֻחָסוֹת הֵן יִרְאוֹת ה', שֶׁעִקַּר יִחוּסָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהֶן פְּסוּל מַמְזְרוּת וְכַיּוֹצֵא בוֹ. אִי נַמִּי מְיֻחָסוֹת דְּהָכָא אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי ה': לה צְאֶינָה. מַשְׁמַע שֶׁיּוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת. הָרַ"ן: לו כְּלוֹמַר שֶׁגַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה בְּתוֹךְ הַחִנּוּךְ, כִּדְמוּכָח בִּמְלָכִים [א ח] וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים. וּמְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא דְּשִׁבְעַת יָמִים הָיָה הַחִנּוּךְ קוֹדֵם לְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, וְנִמְצָא שֶׁז' בְּתִשְׁרֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים הִתְחִילוּ יְמֵי הַחִנּוּךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

אמר רשב"ג לא היו י"ט לישראל כט"ו באב ויוה"כ כו': מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון: