בבא מציעא פרק ח משנה א

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּה. שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:

ברטנורא

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ. אִם הָיוּ בְּעָלִים שֶׁל פָּרָה אֵצֶל הַשּׁוֹאֵל לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּלִים אֶצְלוֹ אוֹ שְׂכוּרִים, בֵּין בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁל פָּרָה בֵּין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אַחֶרֶת, אִם מֵתָה פָטוּר: שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. וְהָכִי מַשְׁמַע, אִם בַּעַל הַשּׁוֹר עִמּוֹ, עִם הַשּׁוֹאֵל, שֶׁהוּא שָׁאוּל אוֹ שָׂכוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁאִיל לוֹ פָּרָתוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם: אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה כוּ'. אִם הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת אֳנָסִים וְלֹא הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאִילָה, חַיָּב, דְּלֹא הָוֵי שְׁאִילָה בַּבְּעָלִים לְאַפְטוֹרֵי אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאִילָה: שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. וְהָכִי אַשְׁמוּעִינַן קְרָא, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבִירָה וּמִיתָה ^ב, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:

תוספות יום-טוב

א עִמָּהּ. מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וְאַחַר כָּךְ, שְׁמַע מִנַּהּ עִמָּהּ עִמָּהּ מַמָּשׁ. גְּמָרָא. וְכָתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף, וְאַשְׁמְעִינַן דְּאִם אָמַר לוֹ הֲרֵי פָּרָתִי וַאֲנִי נִשְׁאָלִים לְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִשְׁאָלִים בְּבַת אַחַת וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא בִּלְשׁוֹנוֹ הַפָּרָה תְּחִלָּה, פָטוּר, כְּאִלּוּ הָיוּ נִשְׁאָלִים תְּחִלָּה הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ הַפָּרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ב וּבַגְּמָרָא, אִיפּוּךְ אֲנָא. מִסְתַּבְּרָא שְׁאִילָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ עַל יְדֵי הַשְּׁאִילָה, וּלְפִיכָךְ אוֹתָהּ שָׁעָה פּוֹטַרְתּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

השואל את הפרה ושאל בעליה עמה כו': מפי השמועה למדנו שזה שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם רצונו לומר אם שאל בעליו עמו בשעת שאלה והעיקר אצלנו באלו הדינים היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה לא היה עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב ולא נאמר בזה בעליו עמו ומן העקרים גם כן אם כששאל פרה ובעליה אפי' פשע בה פטור: