בבא מציעא פרק ח משנה ב

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וָמֵתָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה וְזֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:

ברטנורא

הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה. וְאַתָּה חַיָּב בְּאָנְסֶיהָ: אֵינִי יוֹדֵעַ. שֶׁמָּא שְׂכוּרָה מֵתָה, וּפָטוּר אֲנִי מִן הָאֳנָסִים: חַיָּב. הָא מַתְנִיתִין לֹא אֶפְשָׁר לְאוֹקְמַהּ כְּמַשְׁמָעָהּ, דְּהָא קַיָמָא לָן מָנֶה לִי בְּיָדְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ ^ד יִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת ^ה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וּפָטוּר. לְהָכִי מוֹקְמִינַן לָהּ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן ^ו שֶׁיֵּשׁ עֵסֶק שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן דְּאָמַר לֵיהּ שְׁתֵּי פָרוֹת מָסַרְתִּי לְךָ, חַד יוֹמָא ^ז בִּשְׁאִילָה וְחַד יוֹמָא בִּשְׂכִירוּת, וּמֵתוּ תַּרְוַיְהוּ ^ח בְּעִדַּן שְׁאִילָה. וְאָמַר לֵיהּ שׁוֹאֵל, חֲדָא אִין, בְּעִדַּן שְׁאִילָה מֵתָה, וַחֲדָא לֹא יָדַעְנָא. וְהָוֵי לֵיהּ מוֹדֶה בְּמִקְצָת וְחַיָּב שְׁבוּעָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. וְדָמְיָא לְהַךְ מָנֶה לִי בְּיָדְךָ וְאָמַר לֵיהּ הִיאַךְ חַמְשִׁין יָדַעְנָא וְחַמְשִׁין לֹא יָדַעְנָא, הָוֵי לֵיהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם ^י: יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. הָא נַמִּי לֹא אֶפְשָׁר לְאוֹקְמַהּ כְּמַשְׁמָעָהּ ^יב, דְּהָא קַיְמָא לָן טָעֲנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעֹרִים פָּטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעֹרִים, וְהָכָא נַמִּי מַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טָעֲנוֹ וּמַה שֶּׁטָּעֲנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה מָּקוֹם יֵשׁ לִשְׁבוּעָה זוֹ. לְהָכִי מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא, דִּשְׁבוּעָה זוֹ עַל יְדֵי גִלְגּוּל, דְּאָמַר לֵיהּ אִשְׁתַּבַּע לִי שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁאַתָּה חַיָּב לִשָּׁבַע לִי דִּכְדַרְכָּהּ מֵתָה, וּמִגּוֹ דְּמִשְׁתָּבַע דִּכְדַרְכָּהּ מֵתָה מִשְׁתָּבַע נַמִּי עַל יְדֵי גִּלְגּוּל דִּשְׂכוּרָה מֵתָה: יַחֲלֹקוּ. מַתְנִיתִין סוּמְכוֹס הִיא דְּאָמַר מָמוֹן הַמֻּטָּל בְּסָפֵק חוֹלְקִים. וְאֵינָהּ הֲלָכָה ^יג. אֶלָּא הֲלָכָה הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְיִשָּׁבַע ^יד הַנִּתְבָּע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וּפָטוּר:

תוספות יום-טוב

ג חֲצִי הַיּוֹם כוּ'. זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. לֹא מִבַּעְיָא שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם כוּ' דְּסָפֵק גָּמוּר דְּאִיכָּא לְמִטְעֵי שֶׁהַכֹּל בְּיוֹם אֶחָד וְחָשֵׁיב דְּרָרָא דְּמָמוֹנָא (שֶׁבְּלֹא טַעֲנוֹתֵיהֶם יֵשׁ סָפֵק לְבֵית דִּין. תּוֹסָפוֹת), וּלְהָכִי קָתָנֵי בַּסֵּיפָא זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ כוּ' יַחֲלֹקוּ. אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר אִית לָן לְמֵימַר יַחֲלֹקוּ. וְלֹא מִבַּעְיָא בְּפָרָה אַחַת דִּסְפֵקָא רַבָּה הִיא, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּשְׁתֵּי פָרוֹת יַחֲלֹקוּ. תּוֹסָפוֹת. וּכְלוֹמַר דְּאַף בְּזוֹ אִיכָּא סְפֵקָא לְבֵית דִּין: ד אִם הִלְוִיתַנִּי. וְהָכָא נַמִּי הֲוָה כְּאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִתְחַיַּבְתִּי לָךְ, דְּלֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ נִכְסֵי הַשּׁוֹאֵל לָאֳנָסִים עַד שְׁעַת הָאֹנֶס. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה וְלֹא מִדִּין הַמִּשְׁנָה: ו וְעַל יְדֵי גִּלְגּוּל לֵיכָּא לְאוֹקְמֵיהּ כִּדְמוֹקֵי לְבָבָא דְּזֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה כוּ' יִשָּׁבַע כוּ', דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּהָא גִּלְגּוּל שְׁבוּעָה מִסּוֹטָה יָלְפִינַן, וּלְפִיכָךְ אֵין מְגַלְגְּלִין אֶלָּא עַל יְדֵי טַעֲנַת בָּרִי שֶׁלֹּא זִנְּתָה, שֶׁאִם הָיְתָה מְסֻפֶּקֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ז אֲבָל שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת מוֹקְמִינַן בְּשָׁלֹשׁ פָּרוֹת וּמֵתוּ שְׁתַּיִם, בַּחֲדָא מוֹדֶה שֶׁשְּׁאוּלָה הָיְתָה וְחַיָּב בְּדָמֶיהָ, וְהִיא מְחַיַּבְתּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁל הַשְּׁנִיָּה: ח דְּאִי חֲדָא קַיְמָא הֲוָה לֵיהּ הֵילָךְ: ט הַשּׂוֹכֵר. מִשּׁוּם דְּאָמַר שְׂכוּרָה מֵתָה וּבָעִי לְמִפְטַר מִדִּין שְׁאִילָה, קָרֵי לֵיהּ שׂוֹכֵר. אַף עַל גַּב דְּמַתְנִיתִין מַתְחֶלֶת הַשּׁוֹאֵל כוּ': י דָּרְשִׁינַן לַהּ בְּפֶרֶק ז' דִּשְׁבוּעוֹת דַּף מ"ז מִקְּרָא: יא פָּטוּר. אֲפִלּוּ מִשְּׁבוּעָה, מִדְּלֹא קָתָנֵי יִשָּׁבַע כְּמוֹ בְּסֵיפָא. וְטַעְמָא דְמִלְּתָא, מִשּׁוּם דְּמַשְׁאִיל טוֹעֵן שֶׁמָּא. וְלֹא דָּמֵי לִשְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים וְהַשֻּׁתָּפִים שֶׁתִּקְּנוּ עֲלֵיהֶם שְׁבוּעָה אַף עַל גַּב דְּטָעֲנוּ שֶׁמָּא, מִשּׁוּם דְּמוֹרֵי אַנַּפְשַׁיְהוּ הֶתֵּרָא מִשּׁוּם הָכִי רָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלַיְהוּ. אֲבָל בְּהָא מִלְּתָא לֹא שַׁיְכָא בָּהּ הוֹרָאָה, דְּמֵידַע יָדַע אִי שְׁאוּלָה אִי שְׂכוּרָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְאִם תֹּאמַר וְיִשָּׁבַע עַל יְדֵי גִלְגּוּל. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין שְׁבוּעָה בְּטַעֲנַת שֶׁמָּא שֶׁל הַתּוֹבֵעַ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יב פֵּרְשׁוּ רַשִׁ"י וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף, דִּלְמַאי דְּמוֹקְמִינַן לְמַתְנִיתִין בְּשֶׁיֵּשׁ עֵסֶק שְׁבוּעָה כוּ' הָכָא נַמִּי מוֹקְמִינַן לַהּ כְּגוֹן שֶׁטְּעָנוֹ שְׁתֵּי פָרוֹת שְׁאוּלוֹת וְהוֹדָה בְּאַחַת שֶׁמֵּתָה בִּפְשִׁיעָה, וְכָפַר אַחַת, דְּהַשְׁתָּא יִשָּׁבַע שַׁפִּיר מִשּׁוּם מוֹדֶה מִקְצָת. וְנִרְאֶה לִי דְּמִשּׁוּם דְּפֵרוּשׁ דְּעַל יְדֵי גִּלְגּוּל הוּא קָרוֹב לְמַשְׁמָעוּת הַמִּשְׁנָה, לְהָכִי מְפָרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב עַל יְדֵי גִלְגּוּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג וְהָא דְּסָתַם לָן תַּנָּא כְּסוּמְכוֹס, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי כֻּלְּהוּ דִינֵי, חַיָּב וּפָטוּר, וְיִשָּׁבַע וְיַחֲלֹקוּ, וְלֹא מַשְׁכַּחַת לֵיהּ חֲלוּקָה אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּסוּמְכוֹס. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: יד נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁכָּתַב יִשָּׁבַע הֶסֵּת (דְּאִי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל יְדֵי גִלְגּוּל הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ, אֶלָּא וַדַּאי דְּאֵין כָּאן גִּלְגּוּל מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל). וְצָרִיךְ עִיּוּן, דִּבְפֶרֶק י' מִשְׁנָה ז' כָּתְבוּ דִּבְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִלְוִיתַנִי פָּטוּר אַף לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, וְהָכִי נַמִּי דִּכְוָתֵיהּ וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ נִרְאֶה שֶׁחָזַר בּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום כו': מן העיקרים אצלנו בדינים כי מי שתובע ואמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כלומר שאינו חייב לשלם ולא לישבע שבועת התורה אבל ישבע שבועת היסת שאינו יודע אבל אם אמר לו חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע חייב רצוני לומר שהוא חייב לשלם הכל לפי שהוא מחויב שבועה לפי שהוא מודה במקצת כמו שביארנו בפרק אחרון מכתובות ואינו יכול לישבע כיון שהוא מסתפק באותו המקצת שהיה חייב לישבע עליו והעיקר אצלנו כל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכיון שהעיקרים האלה הלכות פסוקות מה שאמר בכאן המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב אינה הלכה אלא על הענין שאמרנו והוא שיודה לו במקצת ויאמר במקצת איני יודע חייב כגון שיטעון המשאיל שתי פרות מסרתי לך יום אחד בשאילה ויום אחד בשכירות ומתו שתיהן בזמן שאלה ויאמר השואל אחת מהן מתה בזמן שאלה ואחת איני יודע ואז יהיה השיאל חייב שתי פרות על זה הדרך תקיש וגם כן ביארנו בסוף כתובות כי כשטוען חבירו חטים והודה לו בשעורים פטור ואינו חייב שבועת התורה לפי שמה שטענו לו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואפילו דמי שעורים שמודה לו בהם אינו חייב להוציא מתחת ידו וכיון שזה מעיקרנו אם כן מה שאומר בכאן ישבע השוכר ששכורה מתה הוא על ידי גלגול וזה שישבע השוכר שבועת השומרים והיא שבועת התורה שמתה כדרכה ואפילו על טענתו שאומר ששכורה מתה וזהו עיקר השבועה וישבעו אותה על ידי גלגול ששכורה מתה או בשעת שכירות מתה: ומה שאומר יחלוקו הוא דעת סומכוס שאמר בכל מקום ממון המוטל בספק חולקים וכבר ביארנו שסברתו דחויה אבל העיקר הקיים שלא ימוש המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא נתברר הראיה ישבע הנתבע שבועת היסת שאינו יודע או ישביע אותו על ידי גלגול שאינו יודע: