בבא מציעא פרק ח משנה ג

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וָמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:

ברטנורא

בְּיַד בְּנוֹ. הַמַּשְׁאִיל שִׁלְּחָהּ לַשּׁוֹאֵל בְּיַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל מַשְׁאִיל: אוֹ בְיַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל. פָּטוּר אִם מֵתָה בַדֶּרֶךְ. וְהַאי שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל אִיכָּא דְּמוֹקֵי לָהּ (בָּבָא קַמָּא דַּף קד) בִּשְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ שֶׁדָּר בְּבֵיתוֹ. אֲבָל לֹא עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ בְּעֵדִים, דְּאִי אִיכָּא עֵדִים דְּשָׁלִיחַ שַׁוְיֵהּ, חַיָּב הַשּׁוֹאֵל בְּאָנְסֶיהָ מִשֶּׁמְּסָרָהּ לוֹ ^טו. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי אֲפִלּוּ עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ בְּעֵדִים אֵינוֹ מִתְחַיֵּב עַל יָדוֹ בָּאֳנָסִים, דְּהָכִי קָאָמַר לֵיהּ, אֱינַשׁ מְהֵימָנָא הוּא, אִי בָּעִית לִשְׁדּוּרֵי בְיָדֵיהּ שְׁדַר: אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלְּחָהּ לִי וְכוּ'. בְּיַד עַבְדְּךָ, חַיָּב. הַאי עַבְדְּךָ בְּעֶבֶד עִבְרִי קָאָמַר, דְּאִלּוּ עֶבֶד כְּנַעֲנִי יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְהָוֵי כְּאִלּוּ לֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת מַשְׁאִיל וּכְאִלּוּ הַמַּשְׁאִיל עַצְמוֹ הוֹלִיכָהּ לוֹ, וּפָטוּר הַשּׁוֹאֵל אִם נֶאֶנְסָה בַדֶּרֶךְ: וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ. אִם שִׁלַּח הַשּׁוֹאֵל בְּיַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ אוֹ שְׁלוּחוֹ אוֹ בְּיַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל מַשְׁאִיל, לֹא יָצָאת מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל עַד שֶׁתָּבֹא לְיַד הַמַּשְׁאִיל, וְאִם נֶאֶנְסָה בַדֶּרֶךְ, חַיָּב. אָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל שַׁלְּחָהּ לִי, אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹאֵל הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ וְכוּ', וְאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל שְׁלַח, וּשְׁלָחָהּ וְנֶאֶנְסָה בַדֶּרֶךְ, פָּטוּר. וּמַתְנִיתִין דַּוְקָא כְּשֶׁמַּחֲזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאִילָתָהּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּאָנְסֶיהָ. אֲבָל אִם הֶחְזִירָהּ לְאַחַר יְמֵי שְׁאִילָתָהּ, דִּין שׁוֹמֵר שָׂכָר יֵשׁ לוֹ [הוֹאִיל וְנֶהֱנָה מִמֶּנָּה] וְלֹא דִּין שׁוֹאֵל, וְאִם שִׁלְּחָהּ בְּיַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ אוֹ שְׁלוּחוֹ, בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל מַשְׁאִיל, וְנֶאֶנְסָה בַדֶּרֶךְ, פָּטוּר:

תוספות יום-טוב

טו נִרְאֶה דִלְהָכִי בָּעֵי עֵדִים כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה. אֲבָל כְּשֶׁהַלָּה מוֹדֶה שֶׁעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ סַגִּי וּשְׁלוּחוֹ הוּא, דְּלֹא אִבְרֵי סַהֲדֵי אֶלָּא לְשַׁקְרֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו כו': כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב הוא כשיהיה עבד עברי: ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה רוצה לומר כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות בעלים אבל אם החזירה אחר ימי שאילתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור לפי שאחר ימי שאלה ישוב כשומר שכר ודע זה: