בבא מציעא פרק ח משנה ד

הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא מָכָרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר מִשֶּׁלָּקָחְתִּי, יַחֲלֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר גָּדוֹל לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, זָכָה בַגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר קָטָן מָכָרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן, יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:

ברטנורא

הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה. דְעֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנָה בְּכֶסֶף, וּכְשֶׁנָּתַן הַמָּעוֹת נִקְנֵית לוֹ הַשִּׁפְחָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא. וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה נָתַן הַכֶּסֶף וְהָעֻבָּר שֶׁלּוֹ, אוֹ לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה וְהַוָּלָד שֶׁל בְּעָלִים. אֲבָל פָּרָה אֵינָהּ נִקְנֵית בְּכָסֶף אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה, וְכֵיוָן דְּמָשַׁךְ מֵידַע יָדַע אִי יָלְדָה כְּבָר אִי לֹא יָלְדָה, לְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי הַמַּחֲלִיף, דְּעַל יְדֵי חֲלִיפִין כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָאֶחָד נִקְנָה הָאַחֵר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, לְפִיכָךְ אֵין יָדוּעַ אִם יָלְדָה אִם לֹא יָלְדָה: יַחֲלֹקוּ. וּמַתְנִיתִין סוּמְכוֹס הִיא, וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ: זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן. זֶה אוֹמֵר דְּמֵי עֶבֶד גָּדוֹל ^יז וְזֶה אוֹמֵר דְּמֵי עֶבֶד קָטָן. דְּאִלּוּ עֶבֶד מַמָּשׁ, הָא קַיְמָא לָן דְּאֵין נִשְׁבָּעִין עַל הָעֲבָדִים. וְעוֹד, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ, וְלֹא הָיָה כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה ^יח:

תוספות יום-טוב

טז זָכָה כוּ'. הָכָא נַמִּי בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר דְּמֵי עֶבֶד גָּדוֹל כוּ' כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב לְקַמָּן, וַהֲוָה כַּחֲמִשִּׁין יָדַעְנָא וַחֲמִשִּׁין לֹא יָדַעְנָא, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יז נָתַתִּי לְךָ דָּמִים לִקְנוֹת עֶבֶד גָּדוֹל. רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמִנְקַט שָׁלִיחַ וּמְשַׁלֵּחַ. אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁאָמַר לֵיהּ הַמּוֹכֵר בִּפְנֵי עֵדִים (דְּאִי בְּלֹא עֵדִים לֵיכָּא דְּרָרָא דְּמָמוֹנָא וְאֵין לוֹמַר יַחֲלֹקוּ) עֶבֶד גָּדוֹל אֶמְכֹּר לְךָ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִּינָרִין וְעֶבֶד קָטָן בְּעֶשְׂרִים דִּינָרִין. וְלֹא יָדְעִינַן מַה קִבֵּל מִלּוֹקֵחַ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יח וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ תוּ, דְּהָא הֵילָךְ הוּא וְלֵיכָּא מוֹדֶה בְּמִקְצָת:

רמב"ם

המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו כו': איני צריך להחזיר פעם שניה אותם העיקרים שכבר זכרתי בזה הפרק והם המוציא מחבירו עליו הראיה וטענו חטים והודה לו בשעורים פטור שאם אתה זוכר אותם תדע שזאת המשנה לדעת סומכוס: ומה שאמר ישבע המוכר רצונו לומר על ידי גלגול כמו שביארנו מן העיקרים אין נשבעין על טענת עבדים אלא בגלגול כמו הקרקעות: