בבא מציעא פרק ח משנה ה

הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ:

ברטנורא

הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים. שֶׁיָּקוֹץ אוֹתָן לְשָׂרְפָם, וְהִשְׁהָה אוֹתָן בַּקַּרְקַע: וְעָשׂוּ. זֵיתִים רָעִים שֶׁאֵין בַּסְּאָה שֶׁלָּהֶם רְבִיעִית שֶׁמֶן: הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. דִּבְפָחוֹת מֵרְבִיעִית לֹא קַפְּדֵי אֱינָשֵׁי. וּרְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן הַהוֹצָאָה שֶׁהוּא מוֹצִיא בִּמְסִיקָתָן וּבַעֲצִירָתָן. וּמַתְנִיתִין בְּשֶׁמָּכַר זֵיתָיו עַל מְנָת לָקוּץ סְתָם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ לָקוּץ מִיָּד, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לְבַעַל הַקַּרְקַע. וְאִם אָמַר לָקוּץ לִכְשֶׁתִּרְצֶה, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵרְבִיעִית לְבַעַל הַזֵּיתִים: וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִּדְּלָה יַחֲלֹקוּ. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ כְּגוֹן שֶׁשָּׁטַף נָהָר הַזֵּיתִים עִם גּוּשֵׁיהֶן, דְּהַיְנוּ עִם הַקַּרְקַע שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶן שֶׁהֵן יְכוֹלִים לִחְיוֹת עַל יָדוֹ, וּמִפְּנֵי כֵן הֵם פְּטוּרִים מֵעָרְלָה. וְכָל שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת הוּא דְּיַחֲלֹקוּ, דְּאַף עַל גַּב דְּקַרְקַע שֶׁל זֶה מְגַדְּלָן ^כא, מִכָּל מָקוֹם אִי לָאו גּוּשֵׁיהֶן לֹא הָוֵי מָצֵי אָכֵיל מִנַּיְהוּ ^כב מִשּׁוּם עָרְלָה. אֲבָל לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הַכֹּל לְבַעַל הַקַּרְקַע ^כג, דְּאָמַר לֵיהּ, אִי אָנָּא נַטְעֵי, לְאַחַר שָׁלֹשׁ מִי לֹא הֲוָה אָכִילְנָא:

תוספות יום-טוב

יט רְבִיעִית. וְכָל שֶׁכֵּן יוֹתֵר: כ יַחֲלֹקוּ. הֲלָכָה הִיא. לְפִי שֶׁהַהֲנָאָה מִשְּׁנֵיהֶם בְּיַחַד. הָרַמְבַּ"ם: כא דְּאַף עַל פִּי דְּהַגּוּשִׁין מַצִּילִין אוֹתָן מִן הָעָרְלָה מִכָּל מָקוֹם אֵינָן יְכוֹלִין לְגַדֵּל פֵּרוֹת מֵחֲמָתָן. הַמַּגִּיד: כב וּבַגְּמָרָא, וְלֵימָא לֵיהּ אִי אַתְּ נָטַעְתְּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא הֲוָה אָכַלְתְּ, הַשְׁתָּא קָא אָכַלְתְּ פַּלְגָּא בַּהֲדַאי, מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ אִי אֲנָא נַטְעִי הֲוָה קַטִּינֵי, וְזַרְעָנָא תְּחוּתַיְהוּ סִילְקָא וְיַרְקָא: כג בַּגְּמָרָא תָּנָא, אָמַר הַלָּה זֵיתַי אֲנִי נוֹטֵל, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מַאי טַעֲמָא מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלֵּם בַּעַל הַקַּרְקַע דְּמֵי הַזֵּיתִים דְּמֵי נְטִיעוֹת וְלֹא דְּמֵי עֵצִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כד יַחֲלֹקוּ. אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה יַחֲלֹקוּ. וּמַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה בַּעַל הַשָּׂדֶה לְקַיְּמָן, שֶׁאִם שְׁאָלוֹ וְלֹא הָיָה רוֹצֶה הָיָה אוֹמֵר לוֹ עֲקֹר אִילָנְךָ בֵּין בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ בֵּין לְאַחַר שָׁלֹשׁ. כִּי בַּמֶּה זָּכָה בַּעַל הָאִילָן לְקַיְּמוֹ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

רמב"ם

המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית כו': מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא לפי שההנאה לשניהם ביחד ובלבד שיאמר קוץ סתם ואם עשו פירות פחות מרביעית אין אדם מקפיד על זה ואם הם יותר יחלוקו אבל אם אמר לו קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית הם לבעל הקרקע ואם התנה עם הלוקח ואמר לו קוץ כשתרצה אפילו עשו יותר מרביעית לבעל העצים: ומה שאמר שטף נהר את זיתיו הוא כשעקרו בגושיהם כלומר בעפר שסביבות השרשים שיוכל האילן להסתפק מהם ושרשי אותו האילן קיימין באותן גושין ולכן יהיו הפירות שעושין כל שלשת השנים לשניהם ואחר ג' שנים הכל לבעל הקרקע כשיהיו גבוהין ג' טפחים ושרשי אותם הזיתים קבועין באותן גושין: