בבא מציעא פרק ח משנה ו

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח, בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלשׁ שָׁנִים:

ברטנורא

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ. סְתָם ^כה: בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. וּבִימוֹת הַחַמָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּלוֹמַר, אִם בָּא לְהוֹצִיאוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, צָרִיךְ שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיְּמוֹת הַחַמָּה, דְּהַיְנוּ מִט"ו בֶּאֱלוּל שֶׁמִּשָּׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד הֶחָג שֶׁהוּא הַתְחָלַת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ מִט"ו בֶּאֱלוּל, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד הַפֶּסַח. וּמִמֵּילָא שָׁמְעִינַן שֶׁהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת סְתָם בִּימוֹת הַחַמָּה, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ: וּבַכְּרַכִּים. שֶׁהַכֹּל נִמְשָׁכִים שָׁם לָגוּר וְהַבָּתִּים אֵין מְצוּיִין לִשְׂכֹּר, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ קֹדֶם יְצִיאָתוֹ, בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּכְשֵׁם שֶׁמַּשְׂכִּיר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, כָּךְ שׂוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בָּעֲיָרוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַכְּרַכִּים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ: שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים שָׁלֹשׁ שָׁנִים. מִפְּנֵי שֶׁהֶקֵּפָן מְרֻבֶּה לִזְמַן אָרֹךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

תוספות יום-טוב

כה לְכָךְ וְכָךְ סַךְ לְחֹדֶשׁ אוֹ לְשָׁנָה שֶׁלֹּא קָבַע לוֹ זְמַן קָבוּעַ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כו שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שֶׁחֶנְוָנִי מַקִּיף הַקָּפוֹת לַמַּכִּירִין וְשׁוֹהִין מִלְּשַׁלֵּם לוֹ יָמִים רַבִּים. וּכְשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מְעוֹתָיו בָּאִין עַל פֶּתַח הַחֲנוּת שֶׁהִקִּיפוּ שָׁם, וְאִם הָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָן יוֹדְעִין אָנָה יִמְצְאוּהוּ. רַשִׁ"י. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף, דְּהָכִי נַמִּי הַשּׂוֹכֵר גַּם כֵּן צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים כו': בימות החמה שלשים יום רצונו לומר שאינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו קודם ימות הגשמים שלשים יום ואם לא הודיעו לא יוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וכמו כן מה שאמר י"ב חדש רוצה לומר שיודיעו ויאמר לו בקש לעצמך בית דירה ואין יכול להוציאו עד שיעברו י"ב חדש אחר שהודיעו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל [לפי שאלו החנויות יש בהן בנין וטורח גדול]: