בבא מציעא פרק ח משנה ט

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ וְנָפַל, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בָּיִת. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל, גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם:

ברטנורא

חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בָּיִת. [לִימֵי שְׂכִירוּתוֹ]: הָיָה גָּדוֹל לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן וְכוּ'. וְהוּא דְּהֶרְאָה לוֹ בַּיִת וְאָמַר לוֹ בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ ^לד. אֲבָל הֶעֱמִידוֹ עַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ, וְנָפַל, אֵינוֹ חַיָּב ^לה לִבְנוֹתוֹ ^לו. וְאִם אָמַר לוֹ בַּיִת סְתָם, יַעֲמִיד לוֹ מָקוֹם שֶׁיִּקָּרֵא בַּיִת, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן:

תוספות יום-טוב

לג לְהַעֲמִיד כוּ'. לִימֵי שְׂכִירוּתוֹ. רַשִׁ"י. וְטַעְמָא דִּנְכָסָיו נִשְׁתַּעְבְּדוּ לוֹ בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיק זֶה בַּבַּיִת דּוּמְיָא דַּחֲמוֹר, בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ו'. טוּר: לד דְּאִי דְּאָמַר לֵיהּ בְּהֶדְיָא בַּיִת שֶׁמִּדַּת אָרְכּוֹ כָּךְ וְכָךְ, מַאי לְמֵימְרָא. אֲבָל כְּשֶׁאָמַר בַּיִת כָּזֶה, קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לֹא הָיָה עִנְיָן דְּבָרִי אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַנָּהָר וְלַשּׁוּק אוֹ לַמֶּרְחָץ כָּזֶה, אֶלָּא חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ כְּמִדָּתוֹ וּכְצוּרָתוֹ. דְּאִיכָּא דְּקָפֵיד בְּקָטָן, וְאִיכָּא דְּקָפֵיד בְּגָדוֹל: לה וְלֹא דָּמִי לַחֲמוֹר זֶה וָמֵת, שֶׁאִם יֵשׁ בְּדָמָיו לִקַּח יִקַּח, מִשּׁוּם דְּבַחֲמוֹר כְּשֶׁמֵּת, לְזַבּוֹנֵי קָאֵי וְלוֹקֵחַ אַחֵר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבַיִת כְּשֶׁנָּפַל שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְמוֹכְרוֹ. תּוֹסָפוֹת (דַּף עט דִּבּוּר הַמַּתְחִיל וְאִם) וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: לו עַיֵּן פֶּרֶק י"ב דִּכְתֻבּוֹת מִשְׁנָה ג' בְּהָרַ"ב דְּהוּא הַדִּין נַמִּי הָכָא:

רמב"ם

המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית כו': זה הדין כשהראה לו בית ידוע ואמר לו בית כזה אני משכיר לך ולפיכך חייב להעמיד לו בית שיהיה מדת ארכו ומדת רחבו כמו הבית שהראה לו אבל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו ואם אמר לו בית סתם יעמיד לו מקום שיקרא בית בין שיהיה גדול ממנו בין שיהיה קטן ממנו: