עדיות פרק א משנה א

שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים, הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה:

ברטנורא

שַׁמַּאי אוֹמֵר כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. כָּל הַנָּשִׁים הָרוֹאוֹת דָּם, דַּיָּן שְׁעָתָן לְטַמֵּא טָהֳרוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן מִשְּׁעַת רְאִיָּתָן וְאֵילַךְ. וְלֹא אָמְרִינַן מִקַּמֵּי הָכִי נַמִּי הֲוָה דָּם וְכָתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ וְהָיְתָה טְמֵאָה מִקֹּדֶם שֶׁכָּל הַנָּשִׁים מְטַמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הַדָּם לַחוּץ. וְטַעֲמָא דְשַׁמַּאי דְלָא חָיֵשׁ דִּלְמָא מִקַּמֵּי הָכִי הֲוָה דָם, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ תָּמִיד בִּשְׁעַת בִּיאָה וּפוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ וְנִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה: מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבָדְקָה לְסוֹף שָׁבוּעַ וּמָצְאָה טְמֵאָה, חוֹשְׁשִׁים לְמַגָּעָהּ מִבְּדִיקָה רִאשׁוֹנָה וְאֵילַךְ, שֶׁמָּא עִם סִלּוּק יָדֶיהָ רָאֲתָה וְכָתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ. וּלְבִטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לֹא חָיְשִׁינַן, דְּדַוְקָא לַטָּהֳרוֹת הוּא דִּמְטַמְּאִינַן לְהוּ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וְלֹא לְבַעְלָהּ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, אִי מְטַמֵּאת לָהּ לַטָּהֳרוֹת, לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ נַמִּי מִתַּשְׁמִישׁ: לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה. לֹא כְּדִבְרֵי שַׁמַּאי דְמֵקֵל טְפֵי וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְלֹא כְּדִבְרֵי הִלֵּל שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו וּמַחְמִיר יוֹתֵר מִדַּאי, דְּוַדַּאי כֻלֵּי הַאי יָמִים רַבִּים לֹא מוֹקְמֵי כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם דָּם: מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. שְׁנֵי זְמַנִּים הֻזְכְּרוּ בָּאִשָּׁה לְטַמֵּא טָהֳרוֹת לְמַפְרֵעַ, וְהַלֵּךְ אַחַר הַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. אִם מִפְּקִידָה לִפְקִידָה יוֹתֵר עַל מֵעֵת לְעֵת, הַלֵּךְ אַחַר מֵעֵת לְעֵת וְלֹא תְטַמֵּא אֶלָּא טָהֳרוֹת שֶׁנָּגְעָה מֵאֶתְמוֹל בַּשָּׁעָה הַזֹּאת. וְאִם מֵעֵת לְעֵת יוֹתֵר עַל מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, כְּגוֹן שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ שַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וְעַרְבִית מָצְאָה טְמֵאָה, לֹא מְטַמְּאִינַן אֶלָּא הָנָךְ טָהֳרוֹת דְּמִבְּדִיקַת שַׁחֲרִית וְאֵילַךְ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: עַל יַד. אַחַר. כְּמוֹ וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק, בְּסֵפֶר עֶזְרָא ב' [נֶחֶמְיָה ג], שֶׁהוּא כְּמוֹ וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק [שָׁם טז]: וֶסֶת. קָבוּעַ, שֶׁנִּקְבַּע לָהּ זְמַן הָאֹרַח שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וּבָדְקָה בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וּמָצְאָה טְמֵאָה, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא מִקַּמֵּי הָכִי הֲוָה, דְּוַדַּאי אֹרַח בִּזְמַנּוֹ בָּא: וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה. תַּרְתֵּי קָתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, וּמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים, כְּלוֹמַר מִצְוָה עַל כָּל אִשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי עִדִּים שֶׁבּוֹדֶקֶת בָּהֶן, אֶחָד לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְאֶחָד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ: הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה. הָעֵד שֶׁלְאַחַר תַּשְׁמִישׁ הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה: מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. דְּמַהוּ דְתֵימָא שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וּתְחַפֶּנָּהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְלֹא לֶהֱוֵי כִּפְקִידָה, קָא מַשְׁמַע לָן מַתְנִיתִין דְּעֵד שֶׁלְאַחַר תַּשְׁמִישׁ הֲוָה כִפְקִידָה. אֲבָל הָעֵד שֶׁלִּפְנֵי תַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ כִּפְקִידָה, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא מְהוּמָה לְבֵיתָהּ, כְּלוֹמַר בְּהוּלָה לְשַׁמֵּשׁ, אֵינָהּ מַכְנֶסֶת אוֹתוֹ לַחוֹרִין וְלַסְּדָקִין:

רמב"ם

אמר כל זה לחלוק על ר' אליעזר שאמר ארבע נשים דיין שעתן כמו שמבואר בפרק ראשון ממסכת נדה ושמאי סבר אין הארבע נשים בלבד אלא כל הנשים דיין שעתן ר"ל כשהן נוגעות טהרות וראו דם אין אומרים שמא קודם לכן ראו דם ולא הרגישו בעצמן ואותן טהרות שנגעו בהן טמאות וזהו דין תורה אבל הלל עשה סייג לדבריו ואמר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה כי כשתבדוק עצמה באחד בשבת על דרך משל ומצאה עצמה טהורה ועמדה עד יום חמישי לא פקדה עצמה ובדקה עצמה ונמצאת טמאה כל מה שנגעה מן הטהרות מיום ראשון אחר הפקידה הראשונה עד הפקידה השניה הם טמאות כלם על דעת הלל וזו היא חומרא שהחמיר ושמאי לא סבר חומרא זו שהיה חושש לבטול פריה ורביה כי אם נשים אותה בחזקת טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה ולא ישמש עמה ברוב הימים:

וחכ"א מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה. ופירוש זה כי כשבדקה עצמה ומצאה טהורה ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה ואח"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מעת שבדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה טמאות ופירוש ממעטת תחזור לאחור: וענין מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כי כשבדקה עצמה ומצאה עצמה טהורה אח"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מפקידה ראשונה עד פקידה שניה טמאות ובלבד שתהיו השתי בדיקות בתוך הארבעה ועשרים שעות ויהיה משמעות דברי חכמים כך אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת ואם היה מפקידה לפקידה פחות מארבעה ועשרים שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה בלבד: ופי' ווסת שעות ידועות לטומאה כגון שתהיה מנהגה שתראה דם נדותה משלשים לשלשים יום או משני חדשים לשני חדשים כי כשתראה דם בעת הידוע אינה ממעטת על יד כלל:

והמשמשת בעדים. אינו ר"ל שיכולה אשה לשמש בעדים ובזולת עדים אבל ר"ל כי כששמשה ביתה שאין זה מותר לה אלא בעדים ופי' עדים אותם בגדים שמקנחת עצמה בהם אחר התשמיש היא והוא ואם נמצאו אותן בגדים טהורין והרי זו כפקידה והשמיענו זה לפי שיעלה בדעתנו כי הבגדים שמקנחים עצמם היא ובעלה כשנמצאו טהורים שלא יהיו חשובים כפקידה דשמא מעט דם היה על אותן בגדים ונתערב בזרע ואינו נראה הודיענו שאין לחוש לזה והבגד שמקנחת בו עצמה קודם התשמיש כמו שנתבאר בראש מס' נדה ואע"פ שאין זה ראוי אינו נחשב כפקידה לפי שנחוש שמא דם שתת ממנה אבל היא לגודל תאותה לתשמיש לא הכניסה אותו הבגד כל צרכו ומעקרינו כי האשה כשיצא ממנה דם מן המקור ואע"פ שאינו יוצא חוץ לגופה אלא שעומד בתוך גופה היא טמאה לפי שנאמר דם יהיה זובה בבשרה ואע"פ שהוא בבשרה ועוד יתבאר זה במקומו במסכת נדה: ואמרו ממעטת בעל יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה. הוא דעת חכמים וכמו שבארתי. והלכה כחכמים: