עדיות פרק א משנה ד וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה, לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם: ברטנורא שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו. שֶׁלֹּא יְהֵא סַרְבָן לַעֲמֹד קַיָּם בִּסְבָרָתוֹ: אֲבוֹת הָעוֹלָם. הִלֵּל וְשַׁמַּאי: תוספות יום-טוב ז לֹא עָמְדוּ כוּ'. וְלֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל דִּבְרֵיהֶם. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: רמב"ם שלא יהיה אדם עומד על דבורו. כלומר שלא יפצר לקיים סברתו ויעמד בה ויודיעהו שישנה סברתו כי אבות העולם והם שמאי והלל נדחו דבריהם ולא עמדו חכמים על דבריהם כמו שקדם: