עדיות פרק א משנה יב

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבָד. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם, לֹא דִבְּרוּ בַקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקָּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

ברטנורא

אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר. כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהָלְכוּ בְּנֵי אָדָם לִקְצֹר חִטִּין וּנְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶן וּמֵת, וּבָאָה וְהוֹדִיעָה בְּבֵית דִּין וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. וְלֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דֻּגְמָתוֹ, שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר קָרוֹב, אֲבָל מִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת: אֶלָּא בַהֹוֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מְקוֹמוֹת: שֶׁאֵין הָאַחִין נִכְנָסִין. לְנַחֲלַת בַּעְלָהּ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים. וְגַבֵּי נִשּׂוּאִים דִּידָהּ הוּא דַּאֲקִילוּ מִשּׁוּם עִגּוּנָהּ: מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ. מִנֻּסַּח שֶׁהִתְקִינוּ לִכְתֹּב בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה: כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר. וַהֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת וְאִם כֵּן תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ:

תוספות יום-טוב

טז שֶׁחָזְרוּ. הַטַּעַם שֶׁהֻצְרְכוּ לִכְתֹּב דַּעַת אִישׁ אֶחָד וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ מִן הַדַּעַת הַהִיא כוּ', כְּדֵי לְהוֹדִיעֲךָ אַהֲבָתָם הָאֱמֶת וְהַגְבָּרַת הַצֶּדֶק וְהָאֱמוּנָה, שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנִּכְבָּדִים הַחֲסִידִים הַנְּדִיבִים הַמֻּפְלָגִים בְּחָכְמָה כְּשֶׁרָאוּ דִּבְרֵי הַחוֹלֵק עֲלֵיהֶם טוֹבִים מִדִּבְרֵיהֶם וְעִיּוּנוֹ נָכוֹן, הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָאֲנָשִׁים בִּרְאוֹתוֹ הָאֱמֶת נוֹטֶה עִם בַּעַל דִּינוֹ, יִהְיֶה כְּמוֹ כֵן נוֹטֶה לָאֱמֶת וְלֹא יַקְשֶׁה עֹרֶף. וְזֶהוּ דִּבְרֵי הַכָּתוּב צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף כוּ'. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים, הֱוֵי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהַצִּיל נַפְשְׁךָ בִּטְעָנוֹת תּוֹכָחִיּוֹת, כְּשֶׁתֵּדַע שֶׁהֵם אֱמֶת דִּבְרֵי חֲבֵרְךָ אֲשֶׁר טַעֲנָתְךָ עָלָיו גְּלוּיָה מִפְּנֵי חֻלְשָׁתוֹ אוֹ מִפְּנֵי יְכָלְתְּךָ לְהַטְעוֹת הָאֱמֶת, חֲזֹר לִדְבָרָיו וְהָרִיב נְטֹשׁ. הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה שֶׁדְּבָרָיו לְקוּחִים מִמִּשְׁנָה ד' דְּפִרְקִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

כל זה מבואר לפי שמשעה שהתירה לה התורה שתנשא תטול כתובתה לפי שבתנאי הכתובה כלו' בתנאי ב"ד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כמו שנתבאר בכתובות וכבר קדמה הלכה זו בפ' חמשה עשר ממסכת יבמות: