מנחות פרק יא משנה ד

כָּל הַמְּנָחוֹת יֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֵׂה כְלִי בִּפְנִים, וְאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂה כְלִי בַחוּץ. כֵּיצַד. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אָרְכָּן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, וְקַרְנוֹתֵיהֶן אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. לֶחֶם הַפָּנִים, אָרְכָּן עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן חֲמִשָּׁה, וְקַרְנוֹתָיו שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁלֹּא תִטְעֶה, זד"ד יה"ז. בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד, שֶׁיְּהֵא לוֹ פָנִים:

ברטנורא

יֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֵׂה כְלִי בִּפְנִים. בִּמְלַאכְתָּן שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהֶן בִּפְנִים טְעוּנִים כְּלִי. לַאֲפוֹקֵי עַל גַּבֵּי טַבְלָא. וּבִמְלַאכְתָּן שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּחוּץ, כְּגוֹן לִישָׁתוֹ וַעֲרִיכָתוֹ שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים ^י, אֵינוֹ טָעוּן כְּלִי: וְקַרְנוֹתֵיהֶן. שֶׁהוּא מַדְבִּיק בָּצֵק לְכָל דֹּפֶן כְּמִין קַרְנַיִם, וְאֹרֶךְ הַקֶּרֶן יוֹצֵא אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא תִטְעֶה. בֵּין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לְלֶחֶם הַפָּנִים בֵּין בְּשִׁעוּר אֹרֶךְ וְרֹחַב בֵּין בְּשִׁעוּר הַקְּרָנוֹת. בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם אָרְכּוֹ שִׁבְעָה וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְקַרְנוֹתָיו אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְסִימָנָךְ זד"ד. וְלֶחֶם הַפָּנִים אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה וְקַרְנוֹתָיו שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת. וְסִימָנָךְ יה"ז. וְדַרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה לָתֵת סִימָנִים, כְּמוֹ דצ"ך עד"ש באח"ב: שֶׁיְּהֵא לוֹ פָנִים. דְּפָנוֹת. [שֶׁיְּהֵא לוֹ פִּנִּים זָוִיּוֹת] ^יב וְהֵן הֵן הַקַּרְנַיִם:

תוספות יום-טוב

ט כְּלִי כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: י וְזֶה הַמַּאֲמָר מְחֻבָּר בְּמַה שֶּׁאָמַר שֶׁלֶּחֶם הַפָּנִים מֻתָּר לָלוּשׁ אוֹתָן בַּחוּץ וְנֶאֱפוֹת בִּפְנִים. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ שְׁאָר מְנָחוֹת לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן נַמִּי בִּפְנִים כוּ'. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לִישָׁה וַעֲרִיכָה הַכֹּל בִּכְלֵי שָׁרֵת בִּפְנִים וְלֹא בַּחוּץ. וּלְפֵרוּשׁוֹ כֻּלָּהּ חֲדָא מִלְּתָא הִיא. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ דְּבַחוּץ אַטְּחִינָה וְהַרְקָדָה קָאֵי. דְּלֹא בָּעוּ כְּלֵי שָׁרֵת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יא כֵּיצַד. הוּא שָׁאַל עַל סִבַּת הֱיוֹת לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱפֶה בִּדְפוּסִים. וְאָמַר שֶׁסִּבַּת זֶה שֶׁיְּהֵא בַּעַל שְׁטָחִים מִשִּׁשָּׁה רוּחוֹת, וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הָרַמְבַּ"ם. וְרָצָה לוֹמַר בְּשִׁשָּׁה שְׁטָחִים, שֶׁטַח הַתַּחַת, וּשְׁנֵי שִׁטְחֵי הַכְּפִילָה שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה, וְהֵם שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם שִׁשָּׁה, שְׁלֹשָׁה מִבַּחוּץ וּשְׁלֹשָׁה מִבִּפְנִים. וְיָלְפִינַן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִלֶּחֶם הַפָּנִים, אֶלָּא דִּבְלֶחֶם הַפָּנִים שָׁנִינוּ מִשּׁוּם פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יב כֵּן הוּא לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי גִּרְסַת רַשִׁ"י בַּמִּשְׁנָה כָּךְ הִיא, שֶׁיְּהֵא לוֹ פָּנִים שֶׁיְּהֵא לוֹ פִנִּים. וְתַרְתֵי יָלְפִינַן מִמַּשְׁמָעוּת הַפָּנִים. חֲדָא כְּדִכְתִיב פָּנִים וְדָרְשִׁינַן דְּפָנוֹת, וְהַיְנוּ כְּפִילוּת דִּלְקַמָּן. וַחֲדָא דְּקָרִינַן פִּנִּים שֶׁפֵּרוּשׁוֹ זָוִיּוֹת וְהֵן הֵן הַקְּרָנוֹת. וְלֹא אֲתָא בֶּן זוֹמָא לְפַלּוֹגֵי אֶלָּא לְפָרוֹשֵׁי דִּדְפָנוֹת וְזָוִיּוֹת מִקְּרָא קָא יָלְפִינַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין כו': יש בהם מעשה כלי בפנים ואינם צריכין כלי שרת אלא בפנים כמו שזכרנו וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפה בפנים ומה שאמר כיצד הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפת בדפוסים ואמר שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם: ומה שאמר זד"ד הוא סימן לצורות שתי הלחם שבאורך כל אחד משתיהן שבע טפחים וברוחב ארבע טפחים ובגובה ד' אצבעות והסי' בצורת כל חלה מלחם הפנים יה"ז: ומה שאמר שיהא לו פנים הרבה רוצה לומר שמקיפים אותה ו' טפחים כמו שבארנו: