תמורה פרק ג משנה ד

וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה הִיא. מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה, הוּא סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם הָיָה כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָאָה נְדָבָה, אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:

ברטנורא

וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה. פֵּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ מַאי בֵּינַיְהוּ: בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה. שֶׁהִיא מֻטֶּלֶת עַל הַיָּחִיד לְהַקְרִיבָהּ. סוֹמֵךְ עָלֶיהָ כוּ': וְאִם הָיָה כֹהֵן. אוֹתוֹ שֶׁהִפְרִישׁ אָשָׁם וְנִתְכַּפֵּר בְּאַחֵר וְנִתְּקוֹ לָרִאשׁוֹן בִּרְעִיָּה: עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ. שֶׁל עוֹלָה הַקְּנוּיָה מִדְּמֵי אוֹתוֹ אָשָׁם, שֶׁלּוֹ הִיא, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מַקְרִיבָהּ וְנוֹטֵל הָעוֹר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מִן הַמִּשְׁמָר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת ^יג: אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. דְּנִדְבַת צִבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה: וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. שֶׁהֲרֵי שֶׁל צִבּוּר הוּא וְאֵין כֹּהֵן שֶׁל מִשְׁמָר אַחֵר רַשַּׁאי לְהַקְרִיב, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח) לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת, מַה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת זֶה לָזֶה, טֹל אַתָּה אֶת שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שַׁבַּתִּי. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים:

תוספות יום-טוב

יג דְּהָכִי תַּנְיָא, מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרַת. בָּבָא קַמָּא דַּף ק"ט. רַשִׁ"י:

רמב"ם

והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי ר"א לדברי חכמים כו': כל זה מבואר ואין צריך פירוש לכשתבין כל מה שהקדמנו: