ברכות פרק ב משנה א

הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם:

ברטנורא

הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה. פָּרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע: וְהִגִּיעַ זְמַן. קְרִיאַת שְׁמַע: אִם כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אִם כִּוֵּן לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהָאוֹמֵר מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה מְפָרֵשׁ אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לִקְרוֹת כִּנְקוּדָתָן וּכְהִלְכָתָן, לַאֲפּוּקֵי קוֹרֵא לְהַגִּיהַּ שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא הַתֵּבוֹת כִּנְקוּדָתָן אֶלָּא קוֹרֵא כִּכְתִיבָתָן כְּדֵי לְהָבִין בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, דְּבִקְרִיאָה כָּזוֹ לֹא יָצָא. וַאֲנַן קַיְמָא לָן כְּמַאן דְּאָמַר מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה: בַּפְּרָקִים. לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ מָה הֵם הַפְּרָקִים: שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם נִכְבָּד שֶׁרָאוּי לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה: וּמֵשִׁיב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֵּשִׁיב לָהֶם שָׁלוֹם אִם הִקְדִּימוּ לוֹ: וּבָאֶמְצַע. הַפֶּרֶק: שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה. אָדָם שֶׁהוּא יָרֵא מִפָּנָיו שֶׁמָּא יַהַרְגֵהוּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֵּשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם. אֲבָל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּאֶמְצַע. הַפֶּרֶק, שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְמִי שֶׁמּוּטָל עָלָיו לְכַבְּדוֹ: וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. שֶׁהִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק, כָּךְ אָסוּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת:

רמב"ם

היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא כו' – זמן המקרא הוא אחד מזמני קריאת שמע הקצובים בפרק הקודם לזה.

ומה שאמר: אם כוון לבו יצא – רוצה לומר, אם ישים ליבו ומחשבתו ורעיוניו לקריאה ההיא, שאפשר לשמור הניקוד ולא יתכוין לקריאת הפרשה. ומה שאמר יצא, רוצה לומר, יצא ידי חובתו.

ובפרקים, הם פרקי קריאת שמע, ונבארם אחרי זאת. ודברי רבי מאיר, בפרקים שואל מפני הכבוד, וקל וחומר להשיב שלום למי שישאל בשלומו. וכמו כן מה שאמר באמצע שואל, יתחיל הוא לתת שלום, וקל וחומר להשיב שלום. ופירוש מפני הכבוד הוא, לתת שלום או להשיב שלום אל איש ראוי לכבדו, כגון אביו או רבו או חכם ממנו. ומפני היראה, איש שהוא מפחד ממנו, כגון אנס או מלשין. והלכה כרבי יהודה: