ברכות פרק ב משנה ב

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם:

ברטנורא

בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. דִּכְתִיב וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת (יִרְמְיָה י), הִלְכָּךְ אֵין מַפְסִיקִין בֵּין אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֶאֱמֶת ^א. וְכֵן הֲלָכָה: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. דִּכְתִיב בֵּיהּ (דְּבָרִים יא) וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם, וְתַלְמוּד תּוֹרָה נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה: וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם. דְּאִית בֵּיהּ פָּרָשַׁת צִיצִית שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר טו) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ:

תוספות יום-טוב

א וְהוֹאִיל וּבַקְּרָא לֹא כְתִיב וְיַצִּיב, נִרְאֶה דְבֵין אֱמֶת לִוְיַצִּיב רַשַּׁאי לְהַפְסִיק, וְכֵן כָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן ס"ו. וְהַתַּנָּא דְּנָקַט וְיַצִּיב, אַשִּׁגְרַת לָשׁוֹן וּלְסִימָן בְּעָלְמָא נָקִיט. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. תוי''ט: ב לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע. וְאִם תֹּאמַר תֵּיפּוֹק לֵיהּ דְּקָדְמָה בַּתּוֹרָה. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמַר לָמָּה קָדְמָה אַף לְפָרָשַׁת צִיצִית דְּקָדְמָה לְכֻלָּן, אֶלָּא אָמְרִינַן אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, אִם כֵּן הָיָה לָנוּ לְהַקְדִּים וְהָיָה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן רַבִּים. תּוֹסָפוֹת. וּמִדְּמְשַׁנֵי מִשּׁוּם שֶׁיְּקַבֵּל עֹל כוּ', פָּרֵיךְ לֵיהּ דְּאִם כֵּן תַּקְדִּים וַיֹּאמֶר, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מֵעֵין קַבָּלַת עֹל כוּ' דִּכְתִיב אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:

רמב"ם

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה כו' – עניין דברו אינו נוהג אלא ביום, כי המצווה האמורה בפרשת "ויאמר", והיא מצוות ציצית, אינה מחוייבת אלא ביום, כמו שביארנו קודם זה. והלכה כרבי יהודה.