ברכות פרק ב משנה ג

הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה:

ברטנורא

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. דִּכְתִיב שְׁמַע, הַשְׁמַע לְאָזְנְךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ ^ג. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ. לְהוֹצִיאָן בִּשְׂפָתָיו יָפֶה, בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת שֶׁהַתֵּבָה הַשְּׁנִיָּה מַתְחֶלֶת בָּאוֹת שֶׁהַתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה נִגְמֶרֶת, כְּגוֹן עַל לְבָבֶךָ, עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן רֶוַח בֵּינֵיהֶם לְהַפְרִידָם נִמְצָא קוֹרֵא אוֹתָם שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת כְּאוֹת אַחַת: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, וְכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָנִיחַ הַנָּד וְלֹא יָנִיד הַנָּח וְלֹא יְרַפֶּה הֶחָזָק וְלֹא יְחַזֵּק הָרָפֶה, וְצָרִיךְ לְהַתִּיז זַיִ"ן שֶׁל תִּזְכְּרוּ ^ה שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאוֹמֵר תִּשְׂכְּרוּ בְּשִׂי"ן, כְּלוֹמַר כְּדֵי שֶׁתַּרְבּוּ שָׂכָר, שֶׁהֲרֵי אֵין רָאוּי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס: הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ. הִקְדִּים פָּסוּק שְׁלִישִׁי לְשֵׁנִי וְשֵׁנִי לְרִאשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָזֶה: לֹא יָצָא. דִּכְתִיב וְהָיוּ הַדְּבָרִים בַּהֲוָיָתָן יִהְיוּ, כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהֵן סְדוּרִין בַּתּוֹרָה. וּמִיהוּ אִם הִקְדִּים פָּרָשַׁת וַיֹּאמֶר לְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, וּפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לִשְׁמַע, נִרְאֶה דְאֵין זֶה חָשׁוּב לְמַפְרֵעַ וְיָצָא, שֶׁהֲרֵי אֵינָן סְדוּרוֹת זוֹ לְאַחַר זוֹ בַּתּוֹרָה ^ו: יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה. אִם בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק טָעָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה פֶּרֶק הִפְסִיק וּלְרֹאשׁ אֵיזֶה פֶּרֶק יַחֲזֹר, חוֹזֵר לְהֶפְסֵק רִאשׁוֹן שֶׁהוּא וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. וְהָרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶׁהוּא וְאָהַבְתָּ אֵת ה' ^ז, וְאִם בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פָּסַק, שֶׁיּוֹדֵעַ הַפֶּרֶק שֶׁפָּסַק בּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מָקוֹם מֵאוֹתוֹ פֶּרֶק ^ח פָּסַק, חוֹזֵר לְרֹאשׁ אוֹתוֹ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא וּכְתַבְתָּם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע אוֹ בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁל וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, חוֹזֵר לְוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע ^ט, וְאִם נִסְתַּפֵּק לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לְמַעַן יִרְבּוּ, אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ:

תוספות יום-טוב

ג כְּלוֹמַר כֵּיוָן דְּבִלְשׁוֹן שְׁמִיעָה הוֹצִיא הַכָּתוּב, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, וּכְאִלּוּ כְּתִיב הַשְׁמַע: ד וְלֹא דִקְדֵּק. וְלִמַּדְתֶּם, שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדְךָ תָּם, לִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים. גְּמָרָא: ה וּלְעוֹלָם בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת יֵשׁ לְדַקְדֵּק: ו וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא קָפִּיד אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה: ז מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין לְעוֹלָם וָעֶד לִוְאָהַבְתָּ. אִם כֵּן זֶהוּ הֶפְסֵק הָרִאשׁוֹן שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר לוֹ. וּמֵאַחַר שֶּׁבָּרוּר לוֹ שֶׁכְּבָר קָרָא פָּרָשָׁה אַחַת מִקְּרִיאַת שְׁמַע, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָרָא עַד לְעוֹלָם וָעֶד, וּלְכָךְ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִתְּחִלַּת שְׁמַע. בֵּית יוֹסֵף: ח וְגַם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם קָרָא כְּלוּם מֵהַפֶּרֶק, אֲבָל מַה שֶּׁבָּרִי לוֹ שֶׁקָּרָא אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא עוֹד: ט הָכִי אִיתָא בַּגְּמָרָא, אֲבָל בֵּין וּקְשַׁרְתָּם לְוּקְשַׁרְתֶּם אֵין לִטְעוֹת דְקַמָּא קָמָץ וְטַעֲמוֹ מַאֲרִיךְ, וְתִנְיָן פָּתוּחַ וְטַעֲמוֹ אַזְלָא:

רמב"ם

הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כו' – דקדוק האותיות הוא להשמר במוצא שפתיו בעת הקריאה, כדי שלא יניע אות נחה ולא יניח אות נעה, ויבאר זכרון התנועות הראויות לבארם, ויחטוף התנועות הראויות למהרם בחטיפה, ויוציא האותיות דרך מוצאם, ולא יבליע אות בשנית הסמוכה אליה, בהיות האות מסוף המילה היא בעצמה ראש המילה הבאה אחריה, כגון "ואבדתם מהרה", "בכל לבבך" וכדומה לו. והדברים האלה כולם אי אפשר לכותבם בספר, אבל יקחו אותם מפי מלמד שילמדם פה אל פה.

ולמפרע פירושו הפוך, והוא שיקרא פסוק, ואחר כן שלפניו, ואחריו השלישי שלפניו.

ופירוש טעה, שגה וחטא. ועניין דברו יחזור למקום שטעה, על הדרך שזכרו בתוספתא הוא שאמר, טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק, חוזר לפרק ראשון; באמצע הפרק, חוזר לתחילת הפרק; בין כתיבה לכתיבה, חוזר לכתיבה ראשונה. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי יהודה שאמרו לא יצא: