סוכה פרק ב משנה ד

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

ברטנורא

וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁהָאִילָנוֹת עָבִים וַחֲזָקִים וְלֹא אָזְלֵי וְאָתוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה. וְצָרִיךְ נַמִּי לְמַלְּאוֹת בֵּין הָעֲנָפִים בְּתֶבֶן וָקַשׁ שֶׁלֹּא תְּזִיזֵם הָרוּחַ ^יג, שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה אֵינָהּ מְחִצָּה: שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִים. שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה. וְלֹא בִּלְבַד בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בַּמִּצְוָה פְּטוּרִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עֲסוּקִים בָּהּ, כְּגוֹן הוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, פָּטוּר אַף בִּשְׁעַת חֲנִיָּתוֹ ^יד: חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִים. וַאֲפִלּוּ בְּחֹלִי כָּל דְּהוּ. וְהַאי דְּשָׁרֵי לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה מִפְּנֵי חֹלִי כָּל דְּהוּ, וּמִצְטַעֵר מִפְּנֵי רֵיחַ רַע אוֹ מִפְּנֵי פִּשְׁפְּשִׁים וּפַרְעוֹשִׁים שֶׁהוּא פָּטוּר, וְכֵן הוֹלְכֵי דְּרָכִים ^טו וְשׁוֹמְרֵי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים דְּפָטְרֵי לְהוּ רַבָּנָן מִן הַסֻּכָּה, טַעֲמָא הָוֵי מִשּׁוּם דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כג) בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ, כְּעֵין תָּדוּרוּ, וְכָל הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ מִידֵי שֶׁמִּפְּנֵי אוֹתוֹ דָּבָר הָיָה יוֹצֵא מִדִּירָתוֹ, יָכוֹל נַמִּי לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ. אֲבָל הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ מִתְּחִלָּה בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהִצְטַעֵר בַּאֲכִילָה אוֹ בְּשֵׁינָה, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְיָרֵא בּוֹ מִפְּנֵי לִסְטִים בַּשֵּׁינָה וְאֵין מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אוֹ לִסְטִים בַּאֲכִילָה, אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּאוֹתָהּ סֻכָּה, הוֹאִיל וְאֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל צְרָכָיו, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁינָה, דְּהָא כְּעֵין תָּדוּרוּ בָּעִינַן ^טז וְהָא לֹא הָוֵי כְּעֵין דִּירָה: אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עֲרַאי. דָּבָר מֻעָט לְהָסִיר רַעֲבוֹנוֹ, וְדַעְתּוֹ לִסְעֹד אַחַר כֵּן:

תוספות יום-טוב

יב בֵּין הָאִילָנוֹת. בָּאָרֶץ, וְלֹא סְמָכָהּ עֲלֵיהֶן, אֲבָל הֵן דָּפְנוֹתֶיהָ. רַשִׁ"י: יג וּבַגְּמָרָא, אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא, מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזֹר דִּלְמָא אָתֵי לְאִשְׁתְּמוּשֵׁי בָּאִילָן, כְּלוֹמַר לְהָנִיחַ שָׁם כֵּלָיו, קָא מַשְׁמַע לָן: יד וְכָתַב הַמָּרְדְּכַי מִשּׁוּם דִּכְשֶׁנָּחִים וִישֵׁנִים בַּלַּיְלָה בַּהֲנָאָה יְכוֹלִין לַעֲסֹק לְמָחָר טְפֵי, וְהָוֵי בִּכְלַל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה. וּרְמָ"א בְּסִימָן ל"ח כָּתַב כָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִמִּצְוָה אַחֶרֶת אִם צָרִיךְ לִטְרֹחַ אַחַר הָאַחֶרֶת, אֲבָל אִם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת בְּלֹא טֹרַח יַעֲשֶׂה שְׁתֵּיהֶן: טו הָכִי פֵּרוּשָׁא, אִם הוֹלְכִים בַּיּוֹם פְּטוּרִים בַּיּוֹם וְחַיָּבִים בַּלַּיְלָה, וְאִם הוֹלְכִים בַּלַּיְלָה הוּא לְהֶפֶךְ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא סֻכָּה, אֵין צָרִיךְ לִמְנֹעַ מִפְּנֵי זֶה. בֵּית יוֹסֵף: טז גְּמָרָא. וְטַעֲמָא נִרְאֶה לִי דְּדָרֵישׁ דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב בַּסֻּכּוֹת תִּהְיוּ, אֶלָּא תֵּשְׁבוּ הַיְנוּ יְשִׁיבָה דֶּרֶךְ עִכּוּב, וְהַיְנוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

העושה סוכתו בין האילנות כו': שליחי מצוה פטורין מן הסוכה כו': מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את כו': האילנות אין ראויות שיהו דפנות אלא בשני תנאים האחד שיהו אותם האילנות בתכלית העובי והחזוק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שתתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה אינה מחיצה. ועוד עיקר אחר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה. ואמר חולין פטורין מן הסוכה ואפי' חולי קל ביותר. ואכילת עראי הוא שיאכל אדם שיעור מועט לא יחשוב עליו לסעודה אבל אכלו לדחות תאותו עד שיגמור סעודתו אח"כ וזה המעשה הביאו ללמדך כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה ה"ז משובח אע"פ שאין בו חיוב: