סוכה פרק ב משנה ו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

ברטנורא

אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת. שְׁתֵּי סְעוּדוֹת בְּכָל יוֹם לְשִׁבְעָה הַיָּמִים: אֵין לַדָּבָר קִצְבָה. אִם רָצָה לֶאֱכֹל לֹא יֹאכַל חוּץ לַסֻּכָּה. רָצָה לְהִתְעַנּוֹת יִתְעַנֶּה וְאֵין נִזְקָקִין לוֹ ^כג: חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. דְּיָלְפִינַן חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר מֵחַג הַמַּצּוֹת, מַה אֲכִילַת מַצָּה לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ רְשׁוּת ^כד, אַף סֻכָּה כֵּן: יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּשְׁתֵּיהֶן:

תוספות יום-טוב

כב אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּאָמַר קְרָא בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ, מַה דִּירָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אַף סֻכָּה כוּ'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַה דִּירָה אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לֹא אָכֵיל, אַף סֻכָּה כוּ': כג וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִדִּין סֻכָּה אֵין כוּ', אֲבָל וַדַּאי דְּאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם טוֹב, גַּם בְּחֹל הַמּוֹעֵד, וּבְשַׁבָּת חַיָּב בְּשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת: כד בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים. דִּכְתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת, מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת שֶׁהֲרֵי יָצָא מֵהַכְּלָל לְלַמֵּד שֶׁאֲכִילַת מַצָּה הָאָמוּר בּוֹ רְשׁוּת, וְלֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא. רַשִׁ"י. וּמִיהוּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן כְּתִיב בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת, הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. גְּמָרָא:

רמב"ם

רבי אליעזר אומר י"ד סעודות חייב כו': ר' אליעזר אומר כי מה שאמר הכתוב בסכת תשבו שבעת ימים יחייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה. וחכמים למדים חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה בלבד לילה ראשונה מצוה ואח"כ אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות. ומה שאמר ר' אליעזר ישלים רוצה לומר שיאכל מן הפירות פי שנים ממה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות. ואין הלכה כר' אליעזר: