סוכה פרק ב משנה ט

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:

ברטנורא

סֻכָּתוֹ קֶבַע. שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת, מַעֲלָן לַסֻּכָּה ^לד: מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מִשֶּׁתִּקַּלְקֵל ^לו הַמִּקְפָּה. כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינוֹ לֹא רַךְ וְלֹא קָשֶׁה אֶלָּא קָפוּי קָרוּי מִקְפָּה. וְרֹב בְּנֵי אָדָם מוֹאֲסִין תַּבְשִׁיל כָּזֶה, וּבִמְעַט מַיִם מִתְקַלְקֵל לְגַמְרֵי. וּמִקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל הִיא מְמַהֶרֶת לְהִתְקַלְקֵל בַּגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר מִקְפּוֹת, וְאִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁאִלּוּ הָיָה לְפָנָיו מִקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין הָיְתָה מִתְקַלְקֶלֶת, מֻתָּר לְפַנּוֹת מִיָּד ^לז: וְשָׁפַךְ לוֹ. רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו שֶׁל עֶבֶד, כְּלוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּשִׁמּוּשְׁךָ. אַף כָּאן גְּשָׁמִים הַלָּלוּ מַרְאִין שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּרָצוֹן:

תוספות יום-טוב

לד בַּגְּמָרָא, וּמְסַיֵּם נַמִּי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּל בְּתוֹכָהּ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם, וְיָשִׂים בֵּיתוֹ כְּמוֹ בֵּית הַשִּׁמּוּשׁ וְסֻכָּה כְּמוֹ בֵּית הַדִּירָה: לה מֻתָּר כוּ'. כָּתַב הָרַ"ן דְּכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל אֵינוֹ מֻתָּר לְפַנּוֹת אֶלָּא מְשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּמְבָעֵט בְּסֻכָּתוֹ וְיוֹצֵא. אֲבָל אִם לֹא הִתְחִיל לְהִכָּנֵס בָּהּ, כָּל שֶׁמִּצְטַעֵר מֵחֲמַת גְּשָׁמִים פָּטוּר כִּי הֵיכִי דְּשָׁרֵי מִצְטַעֵר מִשּׁוּם רֵיחַ רַע כוּ' זֶהוּ דַּעְתִּי. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֵינִי סוֹמֵךְ עַל סְבָרָתִי אַחַר שֶׁאֵין בָּזֶה רְאָיָה בְּרוּרָה: לו סְרוּחָה בִּלְשׁוֹנָם הוּא כְּמוֹ הֶפְסֵד. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר דְּאֵינוֹ מִלְּשׁוֹן סִרְחוֹן וְרֵיחַ רַע. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא מִלָּה אֲרַמִּית, אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ (שְׁמוּאֵל ב יט) דִּי סְרַח עַבְדָּךְ, וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי (שָׁם כד) אֲנָא סְרָחִית. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: לז כֵּן כָּתַב הַסְּמַ"ג, וְעַיֵּן טוּר וּבֵית יוֹסֵף. וּבְנִי מוֹהַרָרָ"א הֶרְאָה לִי בַּיְרוּשַׁלְמִי, לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁתִּסְרַח, אֶלָּא אֲפִלּוּ כְּדֵי שֶׁתִּסְרַח. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע כו': ענין קבע הוא עיקר ועמוד והוא שיעלה כליו הנאים לסוכה ויציע אותם בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה וישן בה וישים ביתו כמו בית השימוש והסוכה כמו בית הדירה. וסרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. ומקפה הוא המרק הקרוש והוקפה לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים מפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסים והוא הפולים הנטחנים לפי שהתבשיל שנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון: